בית הדין לעבודה פסק כי על חברת בזק, לפצות ב-50 אלף שקל מועמד שלא התקבל לעבודה בחברה.
למרות שעבר בהצלחה את הבחינות לתפקיד נציג שירות לקוחות בבזק, לא התקבל המועמד מחמת היותו כבד שמיעה. המועמד תבע את בזק בבית הדין האזורי לעבודה וזה קבע חד משמעית כי בזק עברה על חוק שיוויון הזדמנויות לאנשים עם מוגבלות, בכך שהפלתה אותו לרעה.
אדם הסובל מלקות שמיעה הגיש מועמדותו למוקד התיקונים של בזק ולאחר שעבר בהצלחה את מרכזי ההערכה, זומן לקורס הכשרה מקצועית. ימים ספורים לפני תחילת הקורס נאמר לו שהקורס נדחה. לאחר מכן זימנו אותו שוב והפעם כדי לבדוק את התאמתו לתפקיד אחר במוקד הטכני. המועמד נאלץ שוב לעבור מבחנים ואף צלח גם אותם, אולם יום לפני תחילת הקורס לתפקיד החדש, דרשה ממנו מנהלת משאבי אנוש להמציא אישורים רפואיים על מגבלת השמיעה. המועמד, שהיה אמור להתחיל את הקורס יום למחרת, לא הצליח להמציא את האישורים בפרק הזמן הקצוב ולכן הוא לא הורשה לקחת חלק בקורס.
למועמד אומנם הובטח כי לאחר שיגיש את האישורים הרפואיים הוא יוכל להשתלב בקורס, אולם בהמשך קיבל הודעה שכל הגיוסים הוקפאו (וזאת בעוד מודעות הדרושים באתר החברה עדיין מוצגות בפני ציבור הגולשים), כך הבין המועמד שהוא איבד את סיכוייו להשתלב בעבודה בבזק.
המועמד הגיש כתב תביעה כנגד בזק בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, בה הוא דרש פיצוי על אפליה תעסוקתית מחמת מוגבלות.
בזק טענה להגנתה כי כל עובד בחברה נדרש להמציא אישור רפואי לפני תחילת קורס הכשרה וכי המועמד לא התקבל למעשה לתפקיד הראשון במוקד המכירה, כי אין לו מיומנויות מכירה ולכן הוא זומן למיונים לתפקיד אחר. על פי בזק, בסופו של דבר לא ניתן היה להציע לתובע עבודה, היות וקליטת העובדים הוקפאה באותה תקופה. בזק אף טענה כי היא מעסיקה עובדים עם מוגבלויות במוקדים הטלפוניים שלה ולראייה היא צירפה רשימת עובדים ובה שתי עובדות עם ליקויי שמיעה.
שופטת בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, אופירה דגן-טוכמכר, פסקה כי התובע הצליח להוכיח כי הוא עבר בהצלחה את מבחני הקבלה וכי היו לו את הכישורים הנדרשים לביצוע התפקיד וכי הגורם היחיד שמנע ממנו להשתלב הוא היעדר אישור רפואי. השופטת ציינה כי יש לבדוק האם הדרישה של בזק להמצאת אישור רפואי במקרה זה הפלתה אותו מחמת מוגבלותו וכי גם אם דרישה זו לגיטימית – יש פגם בבקשת אישור רפואי יום לפני מועד תחילת הקורס.
השופטת דגן-טוכמכר: "אפשר כי בהשקעת מאמצים סבירים ניתן היה למצוא דרך שתיישב את הצורך באישור רופא תעסוקתי (בהנחה שאכן היה מקום לדרוש אישור כזה), עם המועד שנקבע לתחילת הקורס. כך, לדוגמא, אפשר שניתן היה לקלוט את התובע לעבודה בכפוף לכך שימציא אישור רפואי בהמשך, אפשר שניתן היה לפעול באופן נמרץ יותר, על מנת שהתובע יובא בפני רופא תעסוקתי מטעם הנתבעת בתוך זמן קצר, על מנת שניתן יהיה לשלבו בקורס. כל זאת במיוחד בשים לב למעמדה המיוחד של הנתבעת ולהיותה מעסיק ציבורי גדול."
השופטת פסקה לטובת העובד פיצויים בסך 40,000 ₪ כפיצוי על אפליה תעסוקתית על רקע מוגבלות ועוד 10,000 הוצאות משפט.
