"ביליתי את 5 השנים האחרונות בחיי במחשבה על מצבים בהם אנחנו לא מבינים את הסימנים סביבנו וכיצד אנחנו מתנהגים כשזה קורה, ומה כל זה יכול לספר לנו על טבע האדם. רובנו נעשה כל שנוכל כדי להימנע מלחשוב על העובדה שאנו טועים. אנחנו בונים לעצמנו חממה בה אנו מרגישים מאד צודקים בנוגע לכל דבר. זו בעיה עבור כל אחד מאתנו כיחידים, בחיינו הפרטיים והמקצועיים, וזו בעיה תרבותית גם עבור כולנו יחד" – כך אמרה קתרין שולץ (Kathryn Schulz) בהרצאתה הפופולרית ב-Ted, העוסקת בעובדת החיים הטריוויאלית לכאורה: אנחנו טועים ללא הפסקה.
"חשוב לי לשכנע אתכם שזה אפשרי לצאת מתוך התחושה הזו שאתם לעולם לא טועים, ושאם תצליחו לעשות זאת – זו תהיה הקפיצה הגדולה ביותר מבחינה מוסרית, אינטלקטואלית ויצירתית שתוכלו לעשות", אמרה שולץ.
הסיבה לכך שאנו תקועים בתחושה הזו, של להיות צודקים, קשורה לתחושה שנגרמת מההבנה שטעינו. כל עוד אנחנו טועים ולא מודעים לכך – אנו חשים שאנו ניצבים על פני קרקע מוצקה. רוב הזמן אין לנו סמן פנימי על מנת ליידע את עצמנו שאנו טועים לגבי משהו, עד שזה כבר מאוחר מדי.
"מלמדים אותנו מגיל צעיר שהדרך להצליח בחיים היא להימנע מטעויות, וכך התלמידים שואפים למצוינות, לפרפקציוניסטיים וליותר מדי הישגיים", היא אומרת. "אנחנו יוצאים מדעתנו מהאפשרות שעשינו שגיאות, כי לפי התפישה הרווחת – לעשות משהו לא נכון פירושו שמשהו לא בסדר אצלנו. לכן אנחנו כל הזמן מתעקשים שאנחנו לא טועים, כיוון שזה גורם לנו להרגיש חכמים ואחראים, ישרים ומוגנים".
"לראות את העולם כפי שהוא לא"
שולץ מדגישה שתחושת הצדק הפנימית שמלווה אותנו אינה מורת דרך מהימנה למה שבאמת מתרחש בעולם האמיתי, וכשאנו נוהגים כאילו זה כך – אנו מתחילים לשגות.
"להרגיש צודק פירושו אמונה שהעמדות שלי משקפות בצורה מושלמת את המציאות, וכאשר חשים כך ניצבת בפנינו בעיה: כיצד תסביר שיש כל כך הרבה אנשים שחולקים על דעתך?" שואלת שולץ. "רוב האנשים מסבירים זאת באמצעות שימוש בסדרת הנחות אומללה: אנחנו חושבים שהצד השני בור ועם הארץ, שאין לו את הגישה למידע שיש לנו ושאם נחלוק עמו בנדיבות את המידע הזה – הוא 'יראה את האור' ויצרף לעמדתנו. אם מתברר שהצד השני דווקא חשוף למידע הרלוונטי ובכל זאת אינו מסכים אתנו – אנחנו עוברים להנחה שהוא אידיוט. שיש לו את כל החתיכות של הפאזל ובכל זאת הוא לא מצליח להרכיב אותו בצורה נכונה. אבל אם מתברר לנו שהצד השני דווקא די חכם – אנחנו עוברים להנחה המוטעית השלישית: שהוא יודע את האמת אבל באופן מכוון מעוות אותה לצורך קידום המטרות הזדוניות שלו".
כמובן שהרצון והצורך שלנו שכולם יחשבו בדיוק כמונו הוא שגוי, ומפספס את כל המהות של האנושות. "הנס של המחשבה שלנו היא לא שאנחנו יכולים לראות את העולם ממש כפי שהוא, אלא שאנחנו יכולים לראות את העולם כפי שהוא לא", היא אומרת.
כ-1,200 שנה לפני שדקארט אמר 'אני חושב – משמע אני קיים', כתב הקדוש אוגוסטין: 'אני קיים – משמע אני טועה' (Fallor ergo sum). "אוגוסטין הבין שהיכולת שלנו לפשל אינה פגם מביך במערכת האנושית, משהו שניתן לחסל או להתגבר עליו, אלא זוהי המהות שלנו", מסבירה שולץ. "האובססיה שלנו לדעת מה באמת קורה שם בחוץ היא המקור והשורש של כל היצרנות והיצרתיות שלנו. אלו החיים, לטוב ולרע. אנחנו מייצרים את הסיפורים האלו שלא ייאמנו אודות העולם מסביבנו, ואז העולם מסתובב ומדהים אותנו בכל פעם מחדש".
שולץ ממליצה לצאת החוצה מהמקום הקטנטן והמפוחד של להיות צודקים ולהביט זה על זה, להתבונן החוצה במורכבות היקום ובמסתורין שהוא מייצר, ולהיות מסוגלים לומר: "אולי אנחנו טועים".
