עובדת במחלקת משאבי אנוש של אוניברסיטת טולדו באוהיו ארה"ב פוטרה מעבודתה בשמת 2008. כיום, היא מנהלת מאבק משפטי מולל הנהלת האוניברסיטה בטענה שהעילה לפיטורין הייתה – מאמר שכתבה הו התבטאה כנגד הקהילה ההומו-לסבית במדניה.
העובדת טענה כי פרסום מאמר דעה הוא חלק מזכותה החוקתית כאזרחית אמריקאית וכי במסגרת זכותה החוקתית היא כתבה מאמר בו הביע את דעתה הן על סגנון החיים של קהילת ההומואים והן על 'זכויות היתר' שלטענתה הם מקבלים בשנים האחרונות. לטענתה, היא הייתה עובדת ללא דופי והסיבה היחידה לפיטורים הייתה כתיבת המאמר ועל כן, הנהלת האוניברסיטה פיטרה אותה ובכך הפרה את זכותה לחופש הביטוי המעוגנת בחוקה.
הנהלת האוניברסיטה לא הכחישה כי עילת הפיטורים אכן הייתה אותו מאמר שפורסם בגלי התקשורת המקומית במדינת אוהיו וטענה מנגד כי עליה לשמור על תדמיתה כאוניברסיטה הפתוחה בפני מגוון רחב של ציבורים ואשר איננה מפלה בין מועמדים (ללימודים או לעבודה) על רקע מוצע, גזע, דת, אוריינטציה מינית ועוד.
שופט בית המשפט המחוזי, דויד כץ, דחה את תביעת העובדת ופסק כי ניתן לפטר עובד על סמך התנהגות בלתי הולמת מסוג זה אשר יש בה כדי לייצר אפליה או לעודד לגזענות. השופט כץ קבע כי התנהגות העובדת אכן פגעה בציבור לא מבוטל של תושבים וכעובדת האוניברסיטה (במחלקת משאבי אנוש) היא בעצם פגעה בשמה ובמעמדה של האוניברסיטה בקרב הקהילה.
לסיכום, כאשר בחן את זכותה של העובדת לחופש הביטוי מול זכותה של האוניברסיטה לשמר את שמה הטוב כמוסד שאינו מפלה, עמדה טובת האוניברסיטה מנגד והובילה לפסיקה חד משמעית לטובת האוניברסיטה.
