הנושא של הרחבת יחסי עובד מעביד שנידון בארץ בשנים האחרונות, מגיע לכותרות גם מעבר לים. מודעות העובדים לזכויותיהם, בעיקר על רקע המשבר הכלכלי שעורר את המודעות לצורך העובדים בביטחון סוציאלי, מובילה לשורה של תביעות מצד העובדים, כמעט בכל ענף, להגדרת מעמדם כעובדי חברה. במקרה הנדון, נהגים בשירותי הסעות של שדה תעופה במדינת קליפורניה ארה"ב, העובדים כיום במתכונת של קבלנים עצמאיים, פנו לבית המשפט בבקשה שיכירו בהם כעובדי חברה מן המניין.
מכתב התביעה עולה כי עד 2001 אכן נמנו הנהגים בקרב עובדי חברת ההסעות הרשמית של שדה התעופה, אולם ב-2001 הוחלה רפורמה, במסגרתה בחרה הנהלת החברה לעבוד עם קבלנים עצמאיים ונהגים אשר רצו להמשיך בעבודתם נאלצו לקבל את התנאים החדשים ולעבור לסטאטוס של קבלנים עצמאים כשבפועל – הם מבצעים בדיוק את אותה עבודה.
הנהגים טוענים כי שינוי הסטאטוס נועד לנשל את הנהגים מתנאים סוציאליים כגון תשלום על שעות נוספות, השלמה לשכר מינימום, ארוחות ועוד. בכתב התביעה טענו העובדים שלא רק שהם המשיכו לבצע את עבודתם כקבלנים עצמאיים בדיוק כפי שביצעו אותה כעובדים מן המניין, ההנהלה המשיכה לנהוג בהם כעובדיה לכל דבר בהיבט המקצועי, דהיינו חילקו אותם למשמרות ולאזורי פריסה בהתאם לצרכי הרשות וכן הם חויבו לעבוד על פי חוקים ותקנות של הרשות (לרבות תקנות משמעת, תיאום ימי חופשות והיעדרויות מחלה ועוד).
לטענת העובדים, חברת ההסעות אחזה בחבל בשני קצותיו, כשמצד אחד היא העסיקה אותם כעובדיה לכל דבר ועניין והציבה להם את הדרישות הסטנדרטיות ביותר שמקובלות במסגרת יחסי עובד-מעביד ומן הצד השני – היא נמנעה מלהעניק להם זכויות והטבות של עובדי חברה.
בית המשפט הפדרלי דחה את תביעתם מחמת חוסר הבהירות לגבי מעמדם של נהגים בחוקי העבודה האמריקאים, אולם בית המשפט הגבוה לערעורים קיבל את תביעתם, לאחר שהוכחו יחסי עובד מעביד המעוגנים בחוקי העבודה במדינת קליפורניה.
