יש הרבה גורמים לא רלוונטיים שמשפיעים באופן בלתי מודע על החלטות של מגייסים: מגדר, אתניות, גיל, מצב משפחתי ובמידה רבה גם מראה חיצוני.
על פי חוקר מדעי החברה והסופר מלקולם גלאדוול, השיניים הופכות לגורם מוביל באי-שוויון. בראיון ל-Times אמר גלאדוול שלאנשים ששיניהם במצב רע יש סיכויים פחותים להצליח מפני שהם נדחים מקבלת משרות התחלתיות מסוימות.
"עניין השיניים ובעיות השמנת היתר הם אותו הדבר – הם התסמינים של אותו מערך מסקנות. אני חושב שמאפיינים הגופניים מהסוג הזה – אפליה מחמת מראה חיצוני – הם בהחלט הגל הבא של האפליה," אמר גלאדוול.
על פי מחקר שבוצע בבריטניה על ידי חברת VisionCritical, אנשים רואים בשיניים לבנות יותר סימן לעושר וחושבים שבעלי השיניים הלבנות מרוויחים במידה משמעותית יותר כסף ממה שהם מרוויחים בפועל. תוצאות המחקר הראו גם ששיניים בוהקות גרמו לאנשים להיראות עד חמש שנים צעירים יותר והגדילו את סיכויי ההעסקה שלהם ב-10%.
אם נתייחס לעניין השמנת היתר שהזכיר גלאדוול, הרי בעוד שבמדינות עניות גוף מלא מרמז על עושר, הרי שמערב השמנת יתר היא בעיה שסובלות ממנה בעיקר אוכלוסיות חלשות שאינן יכולות לרכוש מזון בריא. עם זאת יש צד אחר לשיפוט על פי מצב השיניים או ההשמנה – הם יכולים לרמוז על הזנחה ובמקרה הזה אפשר להבין מעסיקים שנרתעים מהעסקת מועמדים מוזנחים. אולם, הזנחה או טיפוח ניכרים בעוד סממנים מלבד שיניים ומבנה גוף ולא כדאי לתת לגורם בודד, שאולי המועמד מתקשה לשלוט בו, לחרוץ גורלות.
חיוך לבן עולה כסף
שמתם לב ללובן העל-טבעי של שיניו של אייל גולן ממנו אי אפשר להתעלם בתמונות הרשמיות שלו? מספר גדל והולך של ידוענים וכוכבי סדרות ריאליטי משלם כסף כדי להשיג חיוכים מושלמים. ה- Daily Mail דיווח שמומחים חוששים שאנשים מרקע עני יותר לא יוכלו להרשות לעצמם טיפול מהסוג הזה, עם פער ברור בין בני נוער ממעמד הביניים שהוריהם יכולים לממן עבורם טיפולים אורתודנטיים, לבין אלה שבאים מאזורים מוחלשים וייאלצו להסתדר בלי יישור שיניים.
נתונים של ממשלת בריטניה תומכים בהערכותיו של גלאדוול. הסטטיסטיקה מלמדת ש-20 מהאשפוזים בבתי חולים לצורך טיפולי שיניים ב-2011 היו עבור חולים מהעשירון התחתון של אוכלוסיית אנגליה. הנתונים מראים גם שהיו פי שלושה יותר חולים בני 0 עד 29 מהמטופלים בני 60 ומעלה – גיל שבו בדרך כלל השיניים עוברות את ההידרדרות הרבה ביותר.
השאלה כאן היא לא אם שיפוט על פי מצב השיניים דווקא הוא שגוי או לא, אלא האם שיפוט על פי מצבו הכלכלי המשוער של המועמד הוא ראוי או לא. האם מעסיקים עושים נכון מבחינה עסקית כאשר הם דוחים מועמדים משכבות עניות יותר של האוכלוסייה?
מעבר להשלכות החברתיות שייתכן שאינן מעניינות את כל המעסיקים – לא בטוח שמדובר בהחלטה חכמה, בעיקר כאשר מדובר במשרות למתחילים שאינן מחייבות השכלה מהסוג שאולי בעלי הסטטוס הכלכלי-חברתי הנמוך אינם יכולים לרכוש מסיבות כספיות.