"גיוון בתעסוקה הוא היכולת לראות את האנשים ששונים ממך וליהנות מהיתרונות של השונות שלהם – ברמה העסקית בעיקר. החידוש הזה של התועלת העסקית זו אריזה חדשה, אולי זו האמירה פה, בראיית היתרונות שבשונות בין האנשים שעובדים באותו ארגון. בארץ הוקמו עשרות ארגונים חברתיים שמקדמים תעסוקה של חרדים, אתיופים, מוגבלים, ערבים ובני 45 ומעלה ועוד הרבה תת-קטגוריות, כאשר הארגונים האלה הם תפר בין האוכלוסייה לבין המגזר העסקי". (רות שבח גטריידה, מנהלת הפורום הישראלי לגיוון בתעסוקה).
אז מה בעצם ההבדל בין דחיפה לתעסוקה מגוונת ופסיפס אנושי הטרוגני לבין מניעת אפליה בקבלה לעבודה? האם זו לא אותה גברת בשינוי אדרת, רק בניסוח פוזיטיבי יותר? שהרי גם כאן השחקנים הם אותם שחקנים: מצד אחד חרדים, ערבים ושאר אוכלוסיות סקטוריאליות מהפריפריה החברתית. מנגד – המעסיקים ובתווך אלו המנסים להיות המקף בין ההון לפרולטריון.
כדי לבחון לעומק את המונח "גיוון בתעסוקה", שנחשב לטרי יחסית בז'רגון התעסוקה הישראלי (לא יותר משלוש שנים לכל היותר) פנינו לשלוש אוטוריטות שחיות, נושמות ושותות מדי יום את העולם הזה. רות שבח-גטריידה, מנהלת הפורום הישראלי לגיוון בתעסוקה, כאמור; שירי לב-רן לביא, נציבת שוויון הזדמנויות בתעסוקה מחוז תל-אביב וניצה קסיר – מנהלת יחידת שוק העבודה ומדיניות הרווחה בחטיבת המחקר של בנק ישראל.
כל השלוש נכחו בכנס השלישי של מליאת הפורום שנערך לפני עשרה ימים באזור השרון. הכנס עסק במה שהוגדר כ"תעסוקה מגוונת בתקופה של שינוי" ונמשך ארבע שעות בלבד.
קסיר (צילום: דוברות בנק ישראל)
לא דור ה-Y
אבל מתחת לכל המילים העדינות והמכובסות מבעבע הר געש חברתי פעיל שגורם לקסיר להטיח את אדי הלבה שלו באוזני כל מי שמבקש לשמוע. במילים אחרות, היה ולא נתעשת – נבואות הזעם תתגשמנה בטווח הנראה לעין. "רק כדי שתקבל תחושה על סדרי הגודל של החרדים והערבים", מדגימה קסיר, "המשקל שלהם הכי גדול בחברה הישראלית. משקלם היום עומד על 30% מכלל האוכלוסייה. על-פי התחזית השמרנית יותר, בשנת 2059 הם יעברו את רף ה-50% מהאוכלוסייה. אם הם לא ישולבו בצורה טובה בעבודה, תהיה בעיה להם ולנו כי המדינה לא תוכל לתמוך בהם וזה ישליך על רמת התוצר ועל המון דברים.
"וזה לא רק הגדלת תקציבים", ממשיכה קסיר. "בשנים האחרונות חלו שינויים במנטליות. במגזר החרדי הייתה כניסה מסיבית של גברים חרדים לשוק העבודה. בשני המגזרים (חרדים וערבים, י"ח) רואים שינוי. בקרב המגזר החרדי, כל התוכנית מראות שקרה שם משהו. ברור שלא כל החרדים הם אותו דבר, אבל אתה רואה שם מגזרים שלמים שרוצים להשתלב בתעסוקה. עניין התחבורה הציבורית, למשל, בוא תקל עליהם להגיע למקומות העבודה.
"כשמתסכלים על שוק העבודה, יש מספר בעיות מרכזיות. אחת מהן זה הסיפור של תחולת עוני. מבין המדינות המערביות אנחנו מתחרים על המקום הראשון מבחינת שיעורי עוני. אנחנו מתחרים עם מקסיקו. שתבין עד כמה יש לנו בעיה.
"הבעיה השנייה היא שיעורי תעסוקת גברים, שנמוכים ברמה בינלאומית. יש קשר ביניהן. כשאתה מסתכל על שיעורי עוני של משפחות ועל מספר המפרנסים במשפחות אתה מגלה תופעה מעניינת מאוד. במשפחות שיש שני מפרנסים ומעלה כמעט אין עוני, 5% מהן עניות. אבל משפחות בלי מפרנסים – 80% אחוזים מתוכן עניות.
"כשאתה מסתכל לאורך השנים מה קרה? למה שיעורי התעסוקה אצלנו נמוכים? אתה רואה שזה נובע מהמגזרים האלה".
מדברייך משתמע שאת מסכימה עם דבריו של ראש הממשלה נתניהו, שאמר לא מזמן שבניכוי החרדים והערבים אנחנו במצב מצוין.
"אני לא אוהבת את ההסתכלות שלו. צריכים להסתכל על כלל החברה. להסתכל איפה הבעיה. הם משקל גדול באוכלוסייה וזה משליך על כלל האוכלוסייה. ראית את זה במחאה החברתית בקיץ. לפעמים זה לא נאמר במפורשות ולפעמים כן. קם מעמד הביניים ואמר 'אנחנו משלמים מיסים גבוהים'. הממשלה צריכה לנקוט מדיניות כוללנית מתוך התמקדות בקבוצות האלה, הגדלת תקציבים. אנחנו משקיעים יחסית מעט על הוצאה אקטיבית לעידוד תעסוקה".
ישראל היא חריגה בעניין הזה ביחס לעולם? ישנן מדינות נוספות שכלל האוכלוסייה סובלת בגלל קבוצות שוליים נחשלות?
"כמעט לכל מדינה יש את האוכלוסיות שלה. אוכלוסיות מהגרים. זה פשוט נקרא אחרת. קשה קצת לעשות את ההשוואה של ההתמודדות, כיוון שכל אוכלוסייה היא שונה. הפתרונות הם שונים. אותו דבר לגבי בעלי מוגבלות".
הירידה העקבית כמעט בשיעורי האבטלה לא משכנעת אותך שאנחנו בכיוון הנכון?
"נתוני האבטלה לא משכנעים אותי ופה אני חוזרת לעניין האפליה שאמרת קודם. חלק גדול מהמגזרים האלה פשוט לא מחפשים עבודה, ושיעורי האבטלה מודדים את אלו שמחפשים עבודה ולא מוצאים".
שבח גטריידה: "אני מעדיפה את הביטוי העדפה מתקנת ולא אפליה מתקנת. אנחנו באים לעסקים ואומרים להם 'חסרים לכם היום עובדים מתאימים. יש המון מקצועות שבהם חסרים עובדים, תחפשו אותם בתוך האוכלוסיות האלה'. האג'נדה שלנו שונה, היא עסקית יותר. העובדים שאנחנו מדברים עליהם לא שייכים לדור ה-Y. הם לא מחפשים לעבור קריירה. אלה אנשים שמגיעים אל עולם העבודה כשיש להם משפחות והם צריכים את היציבות. כל השיח של עולם התעסוקה הוא רחוק מהם ולכן ברגע שאתה מכניס את האפשרות של הביקוש מצד המעסיק, הם יבואו לעבוד. הטובים שבהם הם בדרך-כלל טובים מאוד מכיוון שהיו להם הרבה מאוד משוכות לעבור בדרך".
לב-רן לביא נוטה להסכים. "אני עושה אבחנה בין מניעת אפליה לשוויון הזדמנויות. זה לא משחק סכום אפס ביניהם. הרובד הנוסף הוא קידום שוויון הזדמנויות בעבודה, כי אתה יכול לא להפלות מישהו אבל עדיין לא לטפל בחסמים שעומדים בפני אוכלוסייה של אנשים כשהיא רוצה להתקבל לעבודה או בתנאי העסקה. אתה יכול להגיד אני לא מפלה נשים אימהות לילדים קטנים אבל בפועל אתה לא עושה כלום כדי לעודד את העסקתן".
אז זו אפליה פסיבית.
"זה לא בדיוק ככה. מה שנכון זה עניין הפסיביות, אבל זה עוד צעד נוסף. לראות באקטיביות כערך בפני עצמו. כי אני רואה בגיוון ערך בפני עצמו. הנציבות ראתה ערך בגיוון הזה כבר לפני שנתיים. כיום הרעיון שלנו זה לקדם את השוויון כערך של שונות".
לב-רן לביא (דוברות)
קופון תדמיתי
אוקיי, אז יבוא מעסיק ויגיד לכן 'אני עסק, חשובה לי שורת הרווח ולא מעניין אותי אידיאלים ואג'נדות למיניהם'. מה גם שזה דורש היערכות לוגיסטית לשם התחשבות ברגשות דתיים ואחרים. מה אפשר לומר לאחד כזה? לא הרבה.
שבח-גטריידה: "זה שוק פרטי ואנחנו לא משכנעים את מי שלא רוצה להשתכנע. אנחנו פותחים את הראש ומראים שיש תנועה כזאת בעולם. אבל מי שמתעקש אנחנו לא מנסים בכוח. אנחנו לא עושים העדפה מתקנת, אנחנו לא ממשלתיים. אנחנו אומרים תעשו את זה כי זה נכון לכם עסקית. מעבר למה שהחוק דורש. זה בא מהשיח של אחריות תאגידית".
לב-רן לביא: " אני לא יכולה להגיד שזה לא מעניין אותי מה האינטרס של העסק שמשתתף. לי מה שאכפת שעומדים בהוראות החוק ומקדמים שוויון, לכן כשחברה רוצה לקדם גיוון תעסוקתי שעלול להיות מפלה, אני צריכה להבין מה עומד בבסיסה".
קסיר: " למעסיקים יש אינטרס. הם צריכים להתגייס לכל הסיפור הזה. התחושה שלי שהמעסיקים מבינים את זה היום. זה גורם ייצור שהמשקל שלו ילך ויגדל על פני השנים. דבר נוסף, יש לזה השפעה להגדלת הביקושים. הביקוש למוצרים ילך ויגדל וההשפעה של המחאות החברתיות והחרמת המוצרים תימשך. נכון, זו קצת היערכות עבורם אבל זה לא משהו שדורש יותר מדי מהמעסיק. הסרת חסמים פסיכולוגיים, מה שאתה קראת אפליה, אלו דברים שצריכים להיעשות".
מהצד השני יש לא מעט חברות שנחפזות להתהדר בתרומתן לקהילה, כדי לגזור קופון תדמיתי לאורך זמן. זה לא בעייתי בעיניכן?
לב-רן לביא: "אין לי בעיה עם הקופון התדמיתי הזה, כל עוד הוא עומד בדרישות שלי".
שבח-גטריידה: " זו שאלה טובה. אני חושבת שגם וגם. תסתכל בעיתונות, אתה לא רואה אף עסק שמדווח שהוא מעסיק מגוון. הם לא מתגאים בזה. הם עושים את זה מסיבות עסקיות ולא מתגאים בזה. אני מניחה שכששטראוס ירוויחו מזה בשורת הרווח הם יתגאו בזה. עופרה שטראוס תוכל להגיד את זה משני הכובעים. אחד בגולבל – בראייה הבינלאומית, בכל מקום שיש להם חברה בעולם לראות אם באמת הם מעסיקים את האנשים הנכונים. ובישראל – ראוי שיהיו בה אותם אנשים גם שיעבדו בה.
יש היום באחת החברות מנהלת גיוס יוצאת אתיופיה. היא מנהלת גיוס רגילה, אבל הראייה שלה אחרת – אני מניחה שיותר פלורליסטית. לא מספיק שהכנסת עובדים מגוונים. בחברה כמו קוקה קולה – מרבית הנהגים ועובדי הייצור הם מאותן אוכלוסיות. השאלה איך אתה מקדם אותם. זה גם סוג של גיוון, זה נקרא גיוון והכלה".
שבח-גטריידה (יח"צ)
יש עוד עבודה
אבל לא רק בחרדים עסקינן. בתקרת הזכוכית נתקל נתח נכבד מהמגזר הערבי – ולא בכדי. "המערכת הביטחונית לא פתוחה כלל בפני ערבים", אומרת שבח-גטריידה את מה שדי מובן מאליו. "גופים שיש להם הרבה עבודה סביב השעון, קשה להם מאוד עם החרדים בגלל התפילות, השבתות וכדומה. אצל אנשים עם מוגבלויות זה נושא מאוד לא פשוט, כי הוא כרוך בהרבה מאוד שינויים שהעסק צריך לעשות וכאן המדינה נכנסת בצורה משמעותית. היא נותנת גיבוי לחודשים הראשונים של ההכשרה, וגם סיוע בהיבטים הפיזיים של הנגישות. בני 45 ומעלה זו דוגמה קלאסית למצב הנוכחי, מעסיקים שואלים 'מה אני צריך מישהו מבוגר, אני רוצה מישהו צעיר. שוכחים את היתרונות, שיש לו ניסיון והוא לא יעבור ממקום עבודה אחד לאחר בגלל שהילדים שלו גדולים"
אז אם אפשר לסכם במשפט אחד, יש עוד הרבה עבודה לכולם.
לב-רן לביא: "אנחנו עוד לא 'שם'. מאחורי כל המילים היפות יש עוד הרבה עבודה".
