מגייס עם ניסיון שלא הולך ברגל, מציע בטור ב-ere.net שני כלי סינון שלא בטוח שחשבתם עליהם. ג'ף בטינוס הוא מגייס המתמחה בתחום שירותי הבריאות. עם ניסיון של עשור בתחום, הוא למד להכיר טיפוסי מועמדים שונים: הפאסיביים, האקטיביים, אלה שרוצים ומוכנים, אלה שלא רוצים, אלה שמסוגלים ואלה שאינם מסוגלים, חיוניים וחסרי חיות. המועמדים הללו, שפונים למשרות שונות, שונים זה מזה באישיותם באותה מידה שבה הם שונים זה מזה ברקע המקצועי שלהם. במסגרת עבודתו בתחום שירותי הבריאות, בטינוס למד כבר בשלב מוקדם של הקריירה, שאם בסופו של ראיון עבודה הוא מוצא את עצמו מתקשה לקבל החלטה המבוססת על מערך הכישורים של מועמד מסוים, הפתרון שלו הוא לשאול את עצמו שאלה: האם הייתי סומך על המועמד או המועמדת האלה שיטפלו בקרוב משפחה חולה שלי?
אם התשובה שלילית, המועמד או המועמדת לא יתקדמו לשלב הבא בתהליך הגיוס, גם אם הכישורים שהם מציעים מבוקשים ונדירים בשוק. על שיטה זו אומר בריטוס שהיא "שירתה אותי היטב במהלך הקריירה שלי, שירתה את החברות שעמן עבדתי ויותר מכל שירתה את החולים שעליהם הם [המועמדים] ישפיעו באופן ישיר או עקיף". בריטוס גילה במהלך עשור של גיוס, שהשאלה האם היה נותן למועמדים לטפל בבני משפחתו היא הסנן הסופי הטוב ביותר כאשר יש לו ספק אם לשכור את אותו אדם או לא.
השיטה של בריטוס מתאימה מאוד לתחום שירותי הבריאות, אבל אפשר ליישם אותה גם על מורים (האם הייתי רוצה שהוא ילמד את הילדים שלי?), על נציגי שירות לקוחות (האם הייתי רוצה שהוא ישרת אותי?) וכן הלאה. לאחרונה בריטוס מצא כלי נוסף שעוזר לו לדלות את המועמדים הנכונים. את הכלי הזה הוא מכנה "אל תקרא לי מועמד".
בנאדם, בעל מקצוע ולקוח
ככה זה עובד: בתחילתו של כל ראיון, בריטוס מזכיר לעצמו שהאדם שיושב מולו אינו רק מישהו שהגיש מועמדות למשרה. זהו בן אדם, בעל מקצוע, אם, אב, ויותר מכול – לקוח. אם אתם תוהים מדוע "לקוח" הצטרף לרשימה, בריטוס מתעקש שלא רק שהמועמד או המועמדת הם לקוחות, הם לקוחות "מעל הכל". למועמדים יש את הפוטנציאל הייחודי להזניק או לרסק את הקריירה של המגייס וכך גם את המוניטין שלו. הם יכולים לחזק או לפורר את התרבות של מחלקה בחברה שעבורה מגייסים, והכי חשוב (לפחות כאשר מדובר בגיוס למערכת בריאות) – הם יכולים להשפיע על חייו של חולה באופן ישיר או עקיף. "אני מזכיר לעצמי שכישוריו וסגולותיו הייחודיים של אדם זה הם בעלי חשיבות, ויש בהם את הפוטנציאל לשנות את העולם," מסבר בריטוס.
כאשר המגייס מזכיר לעצמו בתחילתו של הראיון שהאדם הוא לקוח שלו, וכי המועמד הוא אדם שהוא, המגייס, אמור לשרת, זה מאפשר למגייס להיפטר מקביעותיו ומדעותיו המוקדמות בנוגע לאותו אדם. תפיסת המועמד כלקוח מספקת למגייס רגע של בהירות כאשר הוא בוחן את התאמתו לחברה של ולחולים שלו, כי בסופו של דבר מדובר באדם שיכול לחולל השפעה חיובית ארוכת טווח על האנשים שישרת.