אישה שהתקבלה לעבודה במחלקת קשרי חוץ באוניברסיטת טנסי הצטרפה לצוות של עוד שני אנשים שאמונים על קשרי החוץ של האקדמיה. במסגרת תפקידם, עובדי המחלקה נדרשים לנהל את המגעים של האוניברסיטה מול גורמים חיצונים כגון מרצים אורחים מחו"ל, תלמידים במסגרת חילופי סטודנטים, תלמידי תיכון ממדינות זרות השוקלים הרשמה לאוניברסיטה ומגיעים לקמפוס לצורך התרשמות ועוד. כחלק מההתחייבויות שלהם, נדרשים שלושת אנשי הצוות להיות זמינים בתורנות לטלפון נייד. התורנות כוללת זמינות במהלך 6 ימים בשבוע, מה שאומר זמינות גם בימי שישי-שבת.
ארבעה ימים לאחר שהצטרפה העובדת החדשה לצוות, היא הודיעה לממונה עליה שהיא חברה בכנסיית ה-Seventh Day Adventist, משמע היא נוצרייה שמאמינה שיום הקודש הוא יום השבת (בדיוק כפי שנהוג ביהדות) ולא ראשון (כפי שנהוג בנצרות). מרגע זה, נטל התורנות נפל על שני העמיתים ויצר בעיות בחלוקת נטל העבודה.
האוניברסיטה פיטרה את העובדת זמן קצר לאחר שזו החלה לעבוד (ב-2008) ובעקבות הפיטורים, הגישה העובדת תלונה לבית המשפט. לטענתה היא פוטרה על רקע דת, מה שמהווה עבירה על חוק שוויון הזדמנויות בעבודה. במהלך המשפט טענה העובדת המפוטרת כי המעסיק מחויב לבצע התאמה כך שכל עובד יוכל לשמור על אמונתו ולקיים את מצוות הדת כחלק מהשגרה.
האוניברסיטה טענה מנגד כי תורנות שישי-שבת היא חלק מהגדרת התפקיד וכי לא ניתן להשתלב בצוות הקיים מבלי לעמוד בתנאי הכרחי זה. עוד נטען מצד האוניברסיטה כי לא רק ששני אנשי הצוות הנוספים לא הסכימו (ולא היו צריכים להסכים) לשינוי בתנאי העסקתם, שכלל לפתע תוספת משמרות, לו היו משאירים את המצב כפי שהוא, כאשר נטל המשמרות נופל על שני עובדים במקום להתחלק בין השלושה, הרי שהאוניברסיטה הייתה צריכה לתגמל את שני העובדים בשעות נוספות רבות, דבר שכרוך בהוצאות כלכליות לא מתוכננות ובכל מקרה – הרחבת משרה מחייבת את הסכמת העובד (ושני העובדים האחרים סרבו). על כן, לטענת האוניברסיטה, לא היה מנוס מלבד לפטר את העובדת לאלתר.
העובדת העלתה טיעון שלאוניברסיטה היו אלטרנטיבות נוספות כגון הפניית מקרי חירום במהלך הסופה"ש לטיפול משטרת הקמפוס (שעובדת 24/7). האוניברסיטה דחתה מכל וכל את הטענה שזו בכלל אופציה שכן שוטרי הקמפוס לא בקיאים בענייני המחלקה לענייני חוץ ואינם מוסמכים לטפל במקרים סטנדרטיים ובוודאי שלא במקרים דחופים שצצים במהלך סופי השבוע.
בית המשפט דחה את תביעת העובדת המפוטרת בקובעו כי העובדת הייתה מודעת לתנאי העסקה (הכוללים תורנויות בימי שישי שבת בתורנות) ולא אמרה דבר עד שהתקבלה לתפקידה. נפסק כי האוניברסיטה עשתה מאמצים כדי למצוא פתרון במהלך חודש שלם אולם לא ניתן היה להגיע עם העובדת לעמק השווה מאחר והיא סירבה גם להצעה לעבוד פחות תורנויות או שיתחשבו בה בשיבוץ לתורנויות. הדרישה שלה – שלא לעבוד בימי שישי בערב וביום שבת – הייתה דרישה שהאוניברסיטה לא יכלה לקבל.
העובדת לא אמרה נואש והגישה ערעור והפעם – הפסיקה הייתה לטובתה. בית הדין לערעורים פסק שהפיטורים נעשו מטעמים פסולים קרי העובדת אכן פוטרה בשל דתה והתנאים המיוחדים להם היא נזקקה כדי לקיים את מצוות הדת בה היא מאמינה.
