אחרי יותר מתשעה חודשים במהלכם לבשו רובם של העובדים טרנינג במהלך רובו של יום העבודה – בין אם הם עבדו מהבית ולבשו את מיטב בגדי המשרד אך ורק בעת פגישות בזום – או אם היו מובטלים – הולך וקרב היום שבו יהיה ככל הנראה צורך לחזור לבגדים המחוייטים.
גם אם עובדים רבים מאוד ימשיכו לעבוד מביתם, הרי שברגע שהכול יפתח ושוק העבודה ישאיר את משבר הקורונה מאחוריו, עובדים רבים יצטרכו לנסוע לפגישות עבודה.
ולפגישות, כידוע, יהיה צורך ללבוש את הביגוד המתאים לעבודה – כל תפקיד וכל ארגון על פי קוד הלבוש הנהוג אצלו.
המשל הידוע של האדם שהאכיל והשקה את בגדיו כדי להמחיש את העובדה שהבגדים לא מקנים חשיבות לאדם, אלא האדם הוא זה שמקנה חשיבות לבגדים, התאים אולי לתקופות אחרות ולמצבים אחרים.
בימים אלה, לעומת זאת, הרושם הראשוני, בעיקר מדרך לבושו של העובד, יכול להוות את ההבדל בין הצלחה כבירה להצלחה מינורית ולעיתים אף את ההבדל בין הצלחה לכישלון.
אם כן, האם ביגוד מחוייט, או כזה המתאים לתפקיד, אכן כל כך נחוץ? ולמה בעצם שהעובדים לא ילבשו בגדים נוחים כאשר הם נפגשים עם לקוחות, ספקים, שותפים ומפגשים אחרים במהלך ים העבודה.
ממחקר שנערך לפי כמה שנים בארה"ב עולה, כי מדענים ורופאים שלבשו חלוקים לבנים בעת שנבחנו במסגרת המחקר, השיגו תוצאות טובות יותר ממועמדים שלבשו בגדי יומיום נוחים.
מטרת המבחנים היתה בדיקת קוגניטיביות. במבחן עצמו הוצגו בפני הנבחנים שקופיות בהן כתובה מילה מסויימת.
המועמדים היו צריכים לציין את הצבע שהאותיות נצבעו בו ולא את משמעות המילה. לדוגמה, אם הופיעה המילה "אדום" אבל המילה עצמה היתה צבועה בצהוב, על הנבחנים היה לציין את הצבע הצהוב.
במהלך ניסוי זה, למרות שאין כל קשר למקצועם של הנבחנים או לתחום שבו הם עוסקים, התוצאות הטובות יותר, שהגיעו עד כ-50 אחוזים יותר מתוצאות של נבחנים אחרים, הושגו על ידי הנבחנים שלבשו חלוקים לבנים.
זאת ועוד, במסגרת הניסוי היו שלוש קבוצות: קבוצה שלבשה חלוקים לבנים ולחבריה נמסר כי אלו הם חלוקים של רופאים ומדענים, קבוצה שנייה שחבריה לבשו חלוקים לבנים אך מאנר להם כי אלו הם חלוקים של ציירים, וקבוצה שלא לבשה חלוקים כלל.
הישגיהם של חברי הקבוצה שלבשה חלוקים לבנים "של ציירים" היו דומים להישגים של הקבוצה שלא לבשה חלוקים כלל.
כלומר, אחת המסקנות של המחקר היתה כי הלבוש עצמו הוא לא בעל ההשפעה הגדולה ביותר, אלא הפרשנות שלובשי אותו לבוש מעניקים לבגדים אותם הם לובשים.
במילים אחרות, הנבחנים במחקר המחישו כי לובש הבגדים צריך להזדהות עם המסר שמשדרים הבגדים שהוא לובש, כדי להגיע למידת הצלחה מקסימלית.
מסקנות החוקרים היו כי כדאי לשנות את זווית החשיבה על קוד הלבוש: כיום מנהלים דורשים מהעובדים להתלבש באופן מסויים ועל פי קוד מסויים כדי לשדר מסר מסויים ללקוחות, לשותפים, לעמיתים או לספקים.
אלא שמתוצאות המחקר עולה, כי כדאי לקחת בחשבון את החשיבות של קוד הלבוש על העובד עצמו. באיזו מידה קוד הלבוש מדרבן את העובד להשיג יעדים ולרשום הצלחות.
ובאיזו מידה יכול לבושו של העובד להגביר את רמת הביטחון, המחויבות, והמוטיבציה של העובד.
