הם אף פעם לא מרוצים מעצם, מעבודתם, ומסביבתם; הם מאוכזבים – לעיתים עד כדי דכאון – כשהם מקבלים הערכה טובה במקום העבודה משום שלא קיבלו הערכה של עובד מצטיין, הם נוטים שלא לעמוד בלוחות זמנים משום שתמיד ניתן לשפר עוד קצת את העבודה, והם מוציאים לעצמם מוניטין של אנשים שקשה לעבוד איתם.
הפרפקציוניסטים, אלו השואפים לשלמות, נחשבים לעיתים קרובות למצטיינים ביותר. לפעמים הם אכן מצטיינים, אבל ברוב המקרים הם מטרפדים לעצמם ולאחרים את ההצלחה. לא אחת קורה שהם יוותרו על פרויקט נחשק, רק משום שאינם בטוחים שהם יכולים לבצע אותו בשלמות. גם אם הם יודעים בוודאות שהם יכולים לבצע אותו בצורה טובה ואפילו טובה למדי.
מה הם אם כן המאפיינים העיקריים של הפרפקציוניסטים:
1 יש להם ציפיות גבוהות מעצמם ומהסובבים אותם.
2 יש להם צורך עז לשלוט בכל תו ותג מפרטי הפרויקט, והם חרדים מפני אבדן השליטה הזאת ומפני פספוס של דברים חסרי ערך.
3 הם נוטים לדאגנות יתר, ותמיד מצפים שיקרה התרחיש הרע מכול.
4 הם משקיעים מאמצים וזמן הרבה מעל הסביר בכל פרויקט קטן כגדול, ובכל זאת מתקשים להביע את דעתם על התנהלות הפרויקט באופן משכנע.
5 הם מייחסים חשיבות יתר למה שחושבים עליהם המנהלים שלהם ועמיתיהם לעבודה עד כדי הפחדה עצמית שהדעה עליהם היא תמיד שלילית, למרות שלעיתים קרובות אין לכך קשר עם המציאות.
אחד הדברים המכשילים ביותר את הפרפקציוניסטים ולא מאפשרים להם לטפס בסולם ההצלחה הוא החרדות שהם מייצרים עבור עצמם: מה יקרה אם הפרויקט שלקחתי על עצמי יכשל, מה יקרה אם אשכח מה אני רוצה להגיד באמצע ההרצאה, אולי אני הרבה פחות טוב ממה שנראה לי, מה יקרה אם אאכזב את המנהלים שנתנו בי את אמונם.
הפסיכולוגים ד"ר פול היואיט, וד"ר גורדון פלט טוענים במחקרם על פרפקציוניזם במקום העבודה, כי פרפקציוניזם מתבטא בהתנהגויות שעלולות להוות בעיה במקום העבודה:
1 פרפקציוניסטים חשים צורך לוודא שכל הסובבים אותם ידעו עד כמה הם שואפים לשלמות, לא מוכנים לקבל כל דבר שהוא פחות ממושלם ונוהגים למתוח ביקורת נוקבת על עובדים שאינם עומדים בסטנדרטים הגבוהים שהם קבעו לעצמם.
2 הם נמנעים מראש מכניסה למצבים שבהם השלמות אינה אפשרית. התוצאה היא דחיינות אינסופית וכתוצאה מכך אי עמידה בלוחות זמנים.
3 לעתים קרובות הפרפקציוניסטים מסתירים או נמנעים מלגלות שהם ביצעו עבודה מסוימת, גם אם היא בוצעה בצורה טובה, אבל להערכתם האישית היא אינה מושלמת; מנגד, הם עלולים להסתיר קיומן של שגיאות שעלולות להתגלות רק כשמאוחר מדי לתקן אותן.
בשורה התחתונה, טוענים ד"ר היואיט וד"ר פלט, ההתנהגות השואפת לשלמות מוחלטת של עובדים – בפרט אם הם עובדים בכירים או אף מנהלים – עלולה לגרום נזק לארגון, לפגוע בתפוקה שלו, לפגוע ביכולתו להגיע עם מוצרים בזמן לשוק, ולערער את לכידות הצוות.
לאור כל זאת, ממליצים שני הפסיכולוגים למנהלי משאבי האנוש, לזהות בזמן נטיות של עובדים לפרפקציוניזם, ובמקום לעודד אותם להמשיך בכך, לנסות לטפל בבעיה, במטרה לנטרל את הכשלים הפוטנציאליים שעלולים לנבוע מכך במקום העבודה.
יחי ההבדל הקטן: פרפקציוניזם הוא לא שאיפה למצויינות
