איך לא הוזמנתי למסיבת הבוס?

אתה, כמנהל, עורך מסיבה פרטית ומזמין מספר מצומצם של חברים ועובדים שאליהם אתה חש קירבה. חיש מהר תמונות מועלות דרך האייפון ואף הן מתוייגות ברשת הפייסבוק ונחשפות  לעיניי הצוות המורחב שלך וכן גם לכאלה שלא הוזמנו. תרחיש דמיוני? ממש  לא. הרי לא ניתן להזמין את כולם.

ובפעם הבאה שתבקש מכלל צוות העובדים להירתם ליעד ולאתגר הבא, כי באמת ובתמים אתה רואה בהם צוות של 'שחקני נשמה' – גם אם זה בה לעיתים על חשבון זמנם עם המשפחה הפרטית  "שהרי כולם כאן משפחה אחת ולמען מטרה אחת וההצלחה שלכם היא הצלחת הארגון" – האם המשפט הזה יגרור אחריו מבטי ציניות ומרירות הנובעת מחוסר אימון בנאמר? האפשרות אכן סבירה.

ובכלל, מהי 'פוליטיקה פנים ארגונית' והאם מתמודדים איתה או חיים איתה? האם הדרך להגיע לקידום היא דרך עבודה קשה ותקשורת טובה או כפי שנתפס על ידי חלק מהעובדים  – דרך התמונה בה תויגו או לא תויגו במסיבה של הבוס או שהכול תלוי זה בזה? מבולבלים? אתם לא לבד.

טשטוש הגבול והכניסה של העובדים לחיי המנהלים והמנהלים לחיי העובדים דרך הפייסבוק, בעולם שבו הבוס מתויג בטיול משפחתי תוך חשיפה לחייו הפרטים, יכולה לגרום תחושה של שייכות וקירבה בלתי אמצעית למנהל שעד לא ממזמן קיבל אותך לעבודה, ויתכן שבידו תלוי הקידום שלך. האם יכולת החיבור לחיי הפנאי של המנהל ומציאת נושאים משותפים לשיחות מסדרון על מנת לשפר כימיה בינאישית, היא רלוונטית גם להמשך מסלול הקריירה בארגון או יוצאת מהקשרה?

וישנה כמובן, התחושה של חוסר פרטיות וטשטוש  הפרדה בין "האני" כמנהל ו"האני" הפרטי, אשר יוצרת דואליות וסטטוס של "היה לי יום חרא בעבודה" –  שישונה בהתאם "ליום מאתגר" אם בכלל.

תמונות שלך ושל העובדים ביריד תעסוקה, ערבי צוות בבאולינג וסתם תמונות מחלוקת סופגניות לעובדים, מככבות בקיר שלך עם סטאטוסים מעודדים ומלאי גאוות יחידה, הצוברות  לייקים מכל המשתתפים, הספקים החיצוניים וכל המעוניינים בקרבתך, וכן גם לייק של הבוס שלך, שרואה ומבין כי הנך מנהל שמתאים עצמו לדינאמיקה המשתנה בעולמו של המנהל בעידן החדש.

אין ספק כי עולמו של המנהל בעידן הפייסבוק מורכב. בזה אחר זה זורמות בקשות החברות  מעובדים שזה עתה פגשת בישיבת צוות, במסדרון, בהרמת הכוסית לקראת החג ועוד כאלה שאתה לא ממש זוכר. אבל חברים משותפים והסטטוס המשותף, המעיד כי הם עובדים באותו ארגון, מוכיח קרבה כלשהי.  והמקרה ההפוך – אם תשלח בקשת חברות לעובד, האם יעז לסרב?

הדילמה את מי לאשר כחבר בפייסבוק קיימת תמיד, שהרי התרבות הניהולית של העידן החדש היא ביצירת שיתופי פעולה עם העובדים, רתימה של השטח ונגיעה אישית ככול שניתן בעובדים – והדילמה תמיד קיימת.

מצד שני, גם עולמו של העובד בעידן הפייסבוק מורכב – בין אם מדובר בסקרנות או כי כולם כבר עשו זאת לפניו או סתם מתוך רצון להרגיש קרוב לצלחת – הוא שולח בקשת חברות למנהל תוך בדיקה מתמדת (גם אם לא מודעת) למי כבר אושרה חברות לפניו. וזה נעשה גם מתוך רצון להיכנס לעולמך הפרטי, שבו ניתן לראות תמונות שלך בטי שורט או בבגד ים, מצחקק עם האישה והילדים ושולח סטטוסים הנוגעים לעולמך האינטימי. שאלה נוספת היא האם חשיפת עולמך הפרטי אינה פוגעת בתדמית אותה מנסה ליצור בעבודה.

אכן עולמך כמנהל בעידן החדש של הפייסבוק מורכב, אבל אם אתה לא שם אתה לא מחובר לשטח  משמע – אתה לא קיים.