במאמרנו הקודם הגדרנו את משמעות המונח "אחריות תאגידית" והסברנו כי מדובר בגישה ניהולית אסטרטגית חדשה יחסית, השואפת למצב בו יילקחו בחשבון על ידי התאגיד בפעולתו שיקולים נוספים, רחבים יותר מהסתכלות על שורת הרווח בלבד, ותיקבע נורמת התנהלות מיטבית, המביאה בחשבון לא רק את עניינים של בעלי המניות (בעלי העניין – Stockholders) אלא גם של קבוצות נרחבות נוספות שלהן אינטרס באופן התנהלותו של התאגיד (מחזיקי העניין – Stakeholders), כאשר אחד הרעיונות המונחים בבסיס הגישה הינו, כי התאגיד אמור לקדם בפעילותו יצירת ערך לאותם מחזיקי העניין על מנת שימשיכו לתמוך בו ובפעילותו ולקדם את עסקיו.
במאמר זה ובמאמרי ההמשך ננסה "להיכנס לעובי הקורה", על מנת להבין כיצד מיושמות כותרות אטרקטיביות אלה בחיי היום יום של התאגידים ובהתנהלותם, אך בראש ובראשונה – מאין צמחה גישת האחריות התאגידית, ולאילו גורמים ניתן לייחס את התפתחותה המהירה ואת ה"חילחול" המאסיבי של הנורמות שהביאה עימה, לסוגים רבים ומגוונים של תאגידים, בעולם וגם בישראל.
ניתן להצביע על שלושה גורמים או תהליכים עיקריים, אשר סייעו להיווצרותה ולהתפתחותה של גישת האחריות התאגידית: הראשון שבהם – סדרת המשברים הכלכליים אשר פקדו את העולם במהלך השנים האחרונות, החלו בדרך כלל בארה"ב ומשם התפשטו לאירופה ולאזורים נוספים בעולם. מדובר בהתפוצצות של פרשות התנהלות בלתי תקינה של תאגידי ענק כגון "אנרון" (שהיה התאגיד השביעי בגודלו בארה"ב !), ואשר אי סדרים פיננסיים, ניהוליים ובקרתיים בהתנהלותו של גרמו להתרסקותו ולאובדן כספי הפנסיה של עובדיו ומיליארדי דולרים מכספי המשקיעים בו. מגמה משברית זו המשיכה והעמיקה בשנת 2008 , אז קרסה המערכת המוניטארית בארה"ב (ובעקבותיה – באירופה) ובנקים רבים התמוטטו, הולאמו או נזקקו לתמיכה ממשלתית אדירה כדי לשרוד. את הדי המשבר הפיננסי אנו ממשיכים לחוות גם כיום, כמעט ארבע שנים לאחר שפרץ.
את הגורם השני אשר מזוהה כ"זריקת מרץ" להתפתחות הגישה של אחריות תאגידית ניתן לכנות: "הענק הצרכני המתעורר". עוד ועוד גורמים מובילים בשוק החלו לדרוש מחברות מסחריות ותעשייתיות לקחת אחריות על פעילותן, באמצעות קידום רכש אידיאולוגי (מוצרים שלא יוצרו בשטחים, לא נוסו על בע"ח וכו') והפעלת לחץ צרכני לצורך השגת מטרות ספציפיות (הורדת מחירים וכד'). כך החלו החברות לתת העדפה למוצרים שמאחוריהם אידיאולוגיה ולפתח מוצרים אקולוגיים. מגמה זו קיבלה חיזוק נוסף מקרנות הון סיכון אשר העניקו משקל לקיומם של אחריות תאגידית ושל ממשל תאגידי במסגרת החלטות ההשקעה שלהן בחברות.
בנוסף לשני התהליכים הללו, הלכה והתפתחה, על רקע משברים עולמיים בתחום המשאבים (מזון, מים, אנרגיה, איכות סביבה) ובתחום החברתי, מערכת של רגולאציה מתרחבת, הנובעת מרצונן של ממשלות בכל רחבי העולם לעודד התנהלות אחראית בכל הקשור לקיימות ולניצולת של משאבי טבע וסביבה וטיפול בפערים חברתיים ההולכים ומעמיקים (ארגון ה – OECD, למשל, ציין את נושא משבר המזון הצפוי בעולם בעשור הבא כנושא מרכזי הדורש התגייסות וטיפול ייחודי מבעוד מועד של המדינות החברות בארגון).
כך הופעל לחץ מכיוונים שונים על התאגידים, לפתח ולהטמיע את גישת הניהול החדשה לתוך התנהלותם. דוגמא מעניינת להטמעת הגישה בישראל ניתן למצוא ב"מדד מעלה", או בשמו הרשמי: "דירוג מעלה לאחריות חברתית": מדובר בסקר בו משתתפות חברות ציבוריות ופרטיות מתחומי פעילות שונים באופן וולונטארי, אשר תוצאותיו מתורגמות למדד שתוצאותיו מתפרסמות לציבור, והחברות המשתתפות בו מדורגות בקטגוריות שונות בהתאם לציונים שהן משיגות בו. המדד נערך והתפרסם לראשונה בשנת 2003 ויועד לחברות ציבוריות בלבד, אולם שנה לאחר מכן נפתח גם לחברות פרטיות. המדד בוחן ארבעה נושאים מרכזיים בתחום האחריות החברתית של תאגידים: איכות סביבה, אתיקה בעסקים, סביבת עבודה וזכויות אדם ומעורבות בקהילה. הפרמטרים והנושאים הכלולים בהם הולכים ומתרחבים בהתמדה, וכך גם מספר החברות המבקשות לקחת חלק בדירוג.
במאמרנו הבא נפרט את התחומים השונים אליהם מתייחסת גישת האחריות התאגידית, ואת השינויים העשויים להתחולל בתאגיד כתוצאה מיישומה.
