ד"ר אלעד שגב, מרצה למתמטיקה העוסק בהוראת מחוננים, נבחר לשאת הרצאה מעט שונה ומיוחדת בכנס wellbeing – רווחת העובדים שהתקיים ביום רביעי האחרון.
את ההרצאה שלו הקדיש ד"ר שגב לשאלה כיצד מפיקים מהעובד כמה שיותר ואיך נותנים לו כמה שיותר כדי שניתן יהיה לממש את הפוטנציאל הגלום בו. התשובה המורכבת לא כללה חדרי כושר, ערב גיבוש וגם לא טיול שנתי לירושלים הבירה.
ד"ר שגב: "במסגרת עבודתי עם ילדים מחוננים הבחנתי שהם סובלים מתסכול כי אין להם איך לבטא יצירתיות. היצירתיות שטבועה בנו לא באה לידי ביטוי בבית הספר. ראיתי את זה אחר כך, על אנשים מבוגרים בשוק העבודה, כשעבדתי בתעשיית התרופות. בהתחלה הייתי מגיע לעבודה כל חודש עם רעיון מהפכני. מאוחר יותר העבירו אותי לצוות אחר ושם נעלמו הרעיונות. שאלתי את עצמי מה קרה? למה אני כבר לא חושב על העבודה ברכבת או בבית? לאן נעלמה ההתלהבות?".
החופש ליצור הוא המפתח לאושר
קייס סטאדי שלקוח מניסוי שבו השתתפו ילדים מראה לנו כי כאשר מבקשים מאנשים שישלימו נכון את התמונה, הם מיד עובדים על פי שטנץ קבוע. כך כאשר הילדים קיבלו דף ריק עם משולש בחלקו העליון – הרוב המוחלט השלימו את הציור לבית. היו עוד שלושה מקרים פופולאריים כמו מגן דוד או ליצן. בשורה התחתונה התוצאות היו כמעט זהות בקרב הרוב. כל המשתתפים למעשה מיקדו את עצמם לאוסף קטן של תוצאות למרות שהמרחב שלנו הוא כל כך גדול (הוא עצום!).
לעומת זאת, כאשר הילדים קיבלו את אותו דף עם אותו משולש, ללא ההוראה להשלים את הציור באופן נכון, רבים מהם נתנו לדמיון שלהם להשתולל והתוצאה הייתה מגוון רחב יותר ואפילו מפתיע של ציורים. אז מה קרה בניסוי הזה? בפעם הראשונה שלחו ילדים לעשות את מה שמצופה מהם, ובפעם השנייה נתנו לילדים לעבוד תוך מתן דרור ליצירתיות של כל אחד ואחת. בפעם השנייה הם קיבלו למעשה פטור מלרצות, פטור מתגמול ומפחד לטעות והייתה להם היכולת להשתחרר מהקיבעון.
ד"ר שגב: "בפעם הראשונה שערכתי את הניסוי הזה על קבוצת הילדים נתתי להם את הדפים וביקשתי שישלימו "נכון" את החסר תמורת נקודות. הם סיימו בתוך 15 שניות. כמובן שהם עבדו בשטנץ הקבוע. אחר כך חילקתי להם את הדפים בלי ההוראות להשלים נכון אלא רק להשלים את החסר, והלכתי לעמוד בפינה. אז הם ציירו וציירו… תלמידה אחת אפילו ביקשה עוד דף… הם שיתפו אחד את השני וקשקשו תוך כדי. רמת היצירתיות שלהם עלתה פלאים."
המסקנה הברורה הינה שברגע שאומרים לאדם שיש תשובה אחת נכונה – שוללים ממנו את האוטונומיה שלו וזה פוגע ברווחתם של אנשים יצירתיים. זה מונע מהם את האושר והסיפוק שכרוכים בחשיבה יצירתית. אז הם יחפשו את היצירתיות במקומות אחרים מחוץ לעבודה. הם יחשבו פחות ויצרו פחות עבורכם.
אז כמה אוטונומיה כבר אפשר לתת לעובד שצריך לבצע משימה בסופו של יום?
אנחנו אכן שולחים את העובד לבצע משימה, אז איך ניתן לתת בכל זאת אוטונומיה לעובד כמעודדת יצירתיות?
1. דרך שיתוף העובד בתהליך קבלת החלטות.
2. דרך העובדה שאנו מאפשרים לו לחשוב לבד.
3. באמצעות הסביבה הפיזית, כמו איך הכיסאות מסודרים.
האם שווה לנו כארגון לתת לעובד אוטונומיה?
בגוגל 20% מהזמן אנשים עובדים על מה שהם רוצים. במסגרת הזו הם פיתחו 50% מהמוצרים שנחשבים פורצי דרך. ב-2008 "גאפ אאוט-לט" אמרו לעובדים שלהם לבוא מתי שהם רוצים. אין יותר פגישות חובה! מי שרוצה יבוא… חלק מהעובדים הגיעו מ-9 עד חמש כי זה היה להם נוח. אחרים הגיעו בימי שישי וחלק אפילו הגיעו בערבים. התוצאה הייתה ירידה של 20% בעזיבת עובדים.
"סיסקו" בנו מערכת לעבודה מהבית עבור ארגונים, והם אפשרו לעובדים שלהם לפעול גם מהבית ליום אחד בשבוע. המבנה הארגוני השתנה. היום 40% מהעובדים נמצאים במרחבים שונים במדינות שונות. מגפת שפעת במקסיקו, סופת שלגים באנגליה וכל מיני מקרים שכאלה שהשפיעו על שוק העבודה ועיכבו חברות – כלל לא השפיעו על סיסקו, כי האנשים שלה יכלו לעבוד מרחוק.
עשייה ללא תגמול הינה אחת הדרכים העיקריות לשימור האוטונומיה והיצירתיות!
תגמול (כגון ניקוד או בונוס) מניעים אנשים לעבוד קשה יותר ולהגיע להספקים טובים יותר, כפי שמוכיחים ניסויים, אבל רק כאשר העבודה לא מצריכה חשיבה. ד"ר שגב: "אם יגידו לעובד במפעל שמייצר כיסאות שהוא יקבל תוספת עבור כל כיסא שהוא מייצר בפס הייצור, הוא אכן ייצר יותר כיסאות… אבל בשוק העבודה של היום אין לנו משימות טכניות שלא מצריכות חשיבה, לכן רמת הביצועים שלנו יורדת אם מתנים את ההספק בתשלום. זה פוגע ברמת היצירתיות ובמוטיבציה שלנו.
ד"ר אלעד שגב: "אוטונומיה חשובה ליצירתיות ולרווחה של העובדים. תגמולים גבוהים פוגעים ביצירתיות. מאידך, גם עשייה בלי שום מטרה – יצירת דברים חשובים ומעניינים – יש לה כוח חזק חיובי על העובד!"
יש תחרות מיותרת בארגון וזה פוגע ביצירתיות!
ד"ר שגב: "יש תחרות מיותרת בשוק. הארגון צריך לנתק את העובדים מתחרות יתר. יש מנהלים שיכולים לספוג תחרות עם חברות במשק ולתת לעובדים שלהם את החופש לעבוד וליצור בלי להרגיש את המתח והדריכות. תחרות פוגעת ברמת היצירתיות, בכוח, באנרגיה ובחוסן הנפשי. אז אם אפשר להוריד תחרותיות ולהגדיל שיתוף פעולה – זה מבורך. כל שיטות המקל והגזר הן רעות כי הן עוצרות את תחושת האוטונומיה, ואת היצירתיות והעניין בעשייה שזו (האוטונומיה) מעניקה לאדם.
פורטל HRus מודה למשתתפים ומחזק את תושבי הדרום, בתקווה לימים שקטים.
נתראה באירועים הבאים שלנו – לאירועים וכנסי משאבי אנוש – לחץ כאן!
