התקנות החדשות בדבר תוכניות הפנסיה, ביטוחי המנהלים, קרנות ההשתלמות וקופות הגמל יצאו לדרך בתחילת 2016. עד כמה הן אכן יביאו תועלת לעובדים שלמענם נוצרו, מהן נקודות התורפה הטמונות בהן, והאם הן מטילות על המעסיק יותר או פחות אחריות לעתידו של העובד לעומת המצב הקיים.
"התקנות החדשות מביאות איתן מהפיכה ברמת סוג האחריות המוטל על המעסיק לעומת מה שהיה קיים עד כה", אומר רמי סגמן, יועץ פנסיוני ומנכ"ל חברת סט פוינט, בשיחה עם HRus . "מעסיקים ניצבים היום מול השאלה מה הם נדרשים לעשות. האם עליהם להמשיך לדאוג לעובדים ברמה האישית, או להסתפק באחריות התפעולית בלבד כפי שהתקנות מטילות עליהם".
סגמן מסביר, כי "במצב שהיה קיים עד כה, רוב המעסיקים דאגו לתנאים מועדפים לעובדים, כמו לדוגמה השיגו עבורם הטבות בדמי ניהול, ווידאו שהעובד נפגש עם איש מקצוע בתדירות מסוימת כדי שאיש המקצוע ירענן ויעדכן את התיק של העובד, במטרה שיטופל בצורה נכונה".
איך זה שונה מהמצב שיווצר בעקבות התקנות החדשות?
"במסגרת התקנות החדשות, הרגולטור מייעד למעסיק תפקיד של מוביל תפעולי בלבד, במקום תפקיד של מוביל האג'נדה הפנסיונית. למעשה, הוא אומר למעסיק, אל תתערב. תן לעובד לעשות מה שהוא רוצה לעשות, גם כשהעובד בוחר בחירות שלא יהיו נכונות לו לטווח הארוך.
"ניקח לדוגמה עובד שאשתו לא עובדת אבל הוא לא מעוניין בביטוח חיים או קרן פנסיה, אלא במאה אחוז חסכון. מה המעסיק אמור לעשות במקרה כזה, כשאסור לו אפילו לדעת על קיום הסיטואציה הזאת. אם חס וחלילה הבעל ילך לעולמו, האלמנה תגיע אל המעסיק עם ארבעה ילדים, והמעסיק חוץ מלהרגיש רע מאוד, מה הוא יכול לעשות? במתכונת שהיתה עד כה, המעסיק היה יכול לדאוג למינימום סכומי ביטוח בהתאם למצבים משפחתיים, ולעלות הביטוח. הרגולטור גורס כי העובד בוגר דיו כדי לקבל החלטות בעצמו, ולמעסיק הוא אומר: אל תתערב".
למה בעצם לא להשאיר את קבלת ההחלטות בידי העובד?
"כולנו יודעים שהתחום הפנסיוני מאד מורכב ורבים מתקשים להבין את כל הניואנסים שבו, כולל המעסיק ולעיתים גם חלק מאנשי הביטוח עצמם. יש המון תוכניות, ויש מיסוי מורכב בעת ההפקדה ובעת הפרישה, וכו. לתת עכשיו את כל האחריות בידי העובד שאין לו מושג איך להתמצא בכל הפרטים האלה, זה כמו לבקש ממנו לטוס בלי קורס טיס. ורק אם המטוס יתרסק, נחליט מי אחראי. אני רוצה לראות את אותו אלמן או אותה אלמנה נשארים בלי כיסוי ביטוחי עם ארבעה ילדים. הם הרי יקימו אוהל מול משרדי הרגולטור. לרגולטור יש המון כוח ולכן הוא חייב ללמוד לבקר את עצמו".
ומה לגבי מעסיקים שמנצלים את המצב לרעת העובד?
"בסך הכול, עד היום רוב המעסיקים התנהגו בסדר. ואלה שהתנהגו לא בסדר, הרי התקנות החדשות לא ישנו להם והם ימשיכו להתנהג כמו בעבר. מה שקורה בפועל זה, שהרגולטור מתייחס אל כל המעסיקים שכן נוהגים כשורה, כמו למעסיקים הבודדים שמנסים להרוויח על גב העובדים.
"התוצאה היא, שהמעסיק יהיה חייב להחליט איך הוא ממצב את עצמו עם כניסת התקנות החדשות לתוקף. האם ימשיך לקחת אחריות ולוודא שהעובדים מודעים לכל מה שהם צריכים להיות מודעים לו, או שיסתפק רק בפאן התפעולי של העברת הכספים. עם זאת, צריך לזכור שהתקנות החדשות לא מותירות למעסיק הרבה מרחב פעולה. בפועל, התפקיד שלו מצטמצם בלהעביר את הכסף לקופות שהעובד יגיד לו. האם העובד יודע איזו חברת ביטוח עדיפה? איזו תוכנית טובה יותר? איך הוא אמור לדעת"?
האם לתקנות החדשות יש השפעה על מערכת היחסים בין המעסיקים לחברות הביטוח?
"כבר לקראת סוף 2015 החלו חברות הביטוח להודיע למעסיקים: כוח הקנייה שלכם עומד להיות מנוטרל ולכן לא ניתן לכם תנאים מועדפים. במקומות מסוימים כבר החלו לראות את ההשלכות עוד לפני כניסת התקנות לתוקף. ניתן לראות את זה בעלות ובאיכות הכיסוי של ביטוחי אובדן כושר עבודה.
"עד היום המעסיק שילם בין חצי אחוז לאחוז עבור ביטוח אובדן כושר עבודה לעובדים, קיבל בתמורה כיסוי ברמה גבוהה, וגם תחזק את הכיסוי ברמה גבוהה (לדוגמה עבור עובדים שיצאו לחופשה ללא תשלום או עובדים שאימצו תחביבים חדשים שמעלים את רמת הסיכון). היום, לעומת זאת, כבר חלה עלייה בעלויות הכיסוי, במקרים מסוימים אף מעל ל-2.5% שהרגולטור מחייב את המעסיק לשלם, ולמרות זאת, עובדים נותרו בתת ביטוח ועם כיסוי נחות.
"נקודת תורפה נוספת היא נושא העדכונים השוטפים. כשעושים קרן פנסיה לעובד, צריך לתחזק ולעדכן אותה. כרגע, אין כל הנחיות לגבי תדירות הפגישות של הסוכן עם העובד. שם המשחק הוא דמי ניהול. אם רוצים לתת לעובד דמי ניהול נמוכים, איכות השירות עלולה להפגע. אני, למשל, אשמח לראות את הרגולטור מפרסם טבלה שמפרטת, איזה מפרט שירות ניתן לקבל תמורת אילו דמי ניהול".
סגמן מסכם, כי "למעשה, ברגע שלקחו מהמעסיק את הכוח לרכז את תוכניות הפנסיה, שללו ממנו גם את היכולת לטפל בתנאים. שפכו את המים עם התינוק. הכוח הצרכני של העובד הבודד בהשגת תנאים טובים, קטן לאין שיעור מכוחו של המעסיק. אני חושב שהיה צריך לראות במעסיק שותף, ולא להגביל אותו באילוצים טכניים של תפעול".
