שוזרת פרחים אשר הועסקה בחנות פרחים נפצעה קשות בעת ביצוע תפקידה. העובדת עלתה על מתקן להרמת משאות, מתקן שהתנשא לגובה של כארבעה מטרים ונפלה. כתוצאה מהנפילה, העובדת הובהלה לבית חולים לטיפול בשברים בגפיים ואף נאלצה לעבור כמה שבועות של שיקום במחלקה אורתופדית לאחר שעברה מספר ניתוחים.
העובדת הגישה תביעת נזיקין כנגד המעסיקה בבית משפט השלום בתל אביב. בכתב התביעה, העובדת טענה כי המעסיקה הורתה לה לעלות על המתקן וכאשר המעסיקה ראתה שהעובדת חוששת, הרגיעה אותה ואמרה לה כי אין כל סיבה לחשוש שכן המתקן יכול לשאת משקל של טון. לטענת העובדת, המעסיקה התרשלה הן בבחירת המתקן, הן בהתקנתו והן בכך שלא פעלה על פי הוראות ההפעלה והתרשלות זו, הובילה בסופו של דבר לפציעתה.
המעסיקה טענה מנגד כי היא לא הורתה לעובדת לעלות על המתקן וכי התאונה קרתה כתוצאה מרשלנותה של העובדת, בעוד המעסיקה לא יכולה הייתה לצפות את התאונה. לטענת המעסיקה, על העובדת היה להבחין בעצמה כי המתקן לא נועד לשאת אדם אלא מטען ולהסיק מכך כי המתקן איננו בטיחותי.
שופטת בית משפט השלום בתל אביב, אורלי מור-אל, קיבלה את גרסת העובדת להתרחשות התאונה. השופטת קבעה כי נמצאו סתירות משמעותיות בין עדות המעסיקה במשרד התמ"ת (אשר חקר את התאונה) לבין עדותה של המעסיקה בבית המשפט. סתירות אלה, לטענת השופטת, מעידות כי המעסיקה ידעה והסכימה שהעובדת תעלה על המתקן. השופטת עוד קבעה כי היות שהמעסיקה היא זו שרכשה והתקינה את המתקן בעסק שלה, הנטל להוכיח כי לא התרשלה מוטל על כתפיה.
היות והמעסיקה לא הצליחה להוכיח כי עדכנה את עובדיה לגבי הוראות שימוש במתקן ובכלל, לא עלה בידה להוכיח כי לא התרשלה בכל צעד ושעל בקנייה, התקנה והפעלת המתקן, לרבות התוויית הוראות בטיחות – חלה על המעסיקה מלוא האחריות לתאונה.
השופטת פסקה לטובת התובעת פיצויי נזיקין בגין הפסד שכר, אובדן כושר השתכרות ועזרת הזולת, בסך של 556,172 ₪ בתוספת שכר טרחת עו"ד בשיעור של 20% מהסכום שנפסק.
