לפני כמה חדשים פסק בית הדין האזורי לעבודה כי חברה מסויימת תשלם למועמד שזומן לראיון, פיצוי בסכום של 5,000 שקלים משום שנשאל במהלך ראיון עבודה מהו גילו. העובד טען כי הופלה על רקע גילו בהליך הקבלה לעבודה.
בית הדין האיזורי לעבודה קבע, כי עצם העלאת שאלת הגיל בראיון עבודה, גם אם בתמימות מסוימת, מהווה הפלייה עקיפה. יצויין כאן, כי פסק דין זה ניתן בבית הדין האזורי לעבודה ואינו מהווה הלכה משפטית מחייבת.
עוד נציין, כי בעת כתיבת פסק הדין לא הוגש עדיין ערעור ליבת הדין הארצי לעבודה או לבית המשפט העליון. זו הסיבה לכך שעדיין לא ניתנה הלכה מחייבת.
ולמרות זאת, מומלץ מאוד למנהלי ומנהלות גיוס, כמו גם למנהלי ומנהלות משאבי אנוש, להימנע משאלות דוגמת גילו של מועמד, מצבו המשפחתי, ושאר שאלות שתשובת המועמד\ת עליהן עלולה להוות עילה לתביעה בגין אפליה, במקרה שהמועמד או המועמדת לא יתקבלו לעבודה.
חשוב לדעת, שבמקרים כאלה, המועמדים אינם צריכים להוכיח אפליה. עצם העלאת השאלה מהווה את הראייה שהיתה כוונה להפלותם.
במקרים כאלה חובת ההוכחה מוטלת על המעסיק. כל עוד המועמד או המועמדת עמדו בתנאי המודעה, המעסיק הוא זה שצריך להוכיח לבית הדין לעבודה כי לא היתה כאן אפליה אסורה בקבלה לעבודה.
במקרה הנוכחי, המועמד הגיש תביעה כספית לבית הדין האזורי לעבודה בטענה כי הופלה בהליכי הקבלה לעבודה אצל מעסיק זה בגלל גילו.
המועמד טען בבית הדין, כי במהלך הריאיון הוא נשאל מה גילו. הוא מצידו ביקש שלא לענות על כך, שכן מדובר בשאלה לא מותרת ולא לגיטימית. בכך הוא למעשה הלך לקראת המראיין כאשר התריע בפניו על כך שזו שאלה שמכשילה אותו ולמעשה את החברה.
ולמרות זאת, המראיין שאל את המועמד עוד כמה פעמים לגבי גילו. רק לאחר שהופעל עליו לחץ לומר מהו גילו, השיב המועמד כי גילו הוא 44.
לטענת המועמד, לאחר שאמר בראיון מהו גילו, הוא חש חוסר בטחון, הפסיק לתפקד בצורה המאפיינת אותו והבין שהוא נמדד לא רק על סמך כישוריו אלא גם על סמך גילו.
במילים אחרות, העובדה שהוא נאלץ, תחת לחץ, לומר שהוא בן 44 פגעה בסיכויו להתקבל לתפקיד.
המעסיק מצידו טען, כי האווירה בריאיון היתה נעימה ונינוחה והמראיין שאל את המועמד שאלות מקצועיות ושאלות הקשורות לתוצאות שהשיג בעבודתיו הקודמות. עוד טען המעסיק, כי בין המועמד למראיין התפתחה שיחה חברית ונעימה בנוגע לתחביב ששניהם חולקים – תקליטנות.
המעסיק טען בבית הדין כי המראיין שאל מהו גילו של המועמד בהקשר של השיחה החברית בנושא התחביב המשותף וכי השאלה כלל לא היתה קשורה לעבודה. המועמד אמר מהו גילו והמראיין החמיא לתובע על כך שהוא נראה צעיר מכפי גילו.
אלא שטענות אלה לא הועילו למעסיק. העובדה שהמרואיין נשאל לגילו כמה פעמים למרות שהתריע בפני המראיין על כך, היא זו שקובעת.
בית הדין לעבודה קבע, כי המועמד נשאל במהלך ראיון העבודה לגילו ויש בכך פסול מסוים. אמנם, בית הדין לעבודה קיבל את עמדת המעסיק לפיה המראיין שאל לגילו של המועמד בתמימות ובמהלך שיחה שהתקיימה ביניהם ברוח טובה בנושא התחביב המשותף.
אבל למרות שלנושא הגיל לא היתה השפעה על ההחלטה שלא לקבל את המועמד לתפקיד, או שהיתה לכך השפעה מזערית, יש חשיבות לשאלה כיצד הדבר נראה בעיניי המתבונן מהצד. כלומר מי שלא היה נוכח בעת הראיון עצמו.
בית הדין לעבודה קסע, כי אף שלא מדובר באפלייה ישירה ומכוונת, עצם העלאת סוגיית הגיל, גם אם בתמימות מסוימת, מהווה הפלייה עקיפה.
לאור הנסיבות, פסק בית הדין לעבודה לטובת המועמד פיצוי כספי שנחשב ברף הנמוךב של סכומי הפיצויים, בסכום של 5,000 שקלים.
במילים אחרות: בירור גילו של מועמד לעבודה, טרם קבלתו לעבודה, יכול להיחשב כאפליה עקיפה מחמת גיל. מעסיק השואל מועמד לעבודה מהו גילו (בין אם בראיון או בטפסים שממלאים המועמדים) עלול להיחשב כמי שמבצע אפליה מחמת גיל.
בית הדין יכול לחייב מעסיק ששאל מועמד לעבודה מהו גילו, לשלם למועמד פיצוי, גם אם לשאלת הגיל לא היתה השפעה על ההחלטה אם לקבלו לעבודה או לא, וגם אם לא נגרם כל נזק למועמד.
כאמור, יש לזכור כי פרט לשאלה בדבר גילו של המועמד יש שאלות רבות נוספות שעלולות להצביע כל שיקולים מפלים ואסורים מצד המעסיק, והן עלולות להוות משקל ראייתי כנגד המעסיק, במקרה שתעלה כנגדו טענה בדבר אפליה אסורה בקבלה לעבודה
