עובד פוטר שלא כדין בעקבות סירובו לבצע משימה אותה נדרש לבצע. בית הדין לעבודה פסק, כי החברה תשלם לעובד פיצוי בסכום כולל של כ-52 אלף שקלים בשל עוגמת נפש ופיטורים שלא כדין ללא עריכת שימוע, ימי מחלה שלא שולמו וחלף הודעה מוקדמת. כמו כן תשלם החברה לעובד 8,000 שקלים עבור הוצאות משפט ושכר טרחת עורך הדין.
בית הדין ציין כי הוא אמנם אינו חלק על כך שעובדים צריכים להישמע להוראות הממונים עליהם במקום העבודה, לרבות מסירת מכתבי פיטורים (או מסמכים אחרים) לעובדים שנמצאים תחת אחריותם.
עם זאת, בהתחשב בכלל הנסיבות, פסק בית הדין, כי במקרה הספציפי הזה לא ניתן לראות בהתנהלות העובד כסירוב בלתי ראוי.
העובד טען כי יועץ של החברה דרש ממנו למסור מכתבי פיטורים לחמישה מעובדי החברה שתחת אחריותו של אותו עובד. הממונה עליו מסר לו, כי עליו לתת את מכתבי הפיטורים לעובדים אלה כאשר הסיבה היא: הם חולים יותר מדי.
העוד סירב לעשות זאת והסביר כי סיכם עם מנכ"לית החברה שעובדים אלה לא יפוטרו. בעקבות זאת היועץ צעק עליו, לקח ממנו את תלושי השכר, וסילק אותו מהמשרד.
בעקבות התרחשויות אלה זומן העובד לשימוע, אבל ביום המחרת (ביום שלאחר אותה התרחשות) הוא נפצע בברכו. מכיוון שכך הוא קיבל ארבעה אישורי מחלה רצופים ונעדר מהעבודה במשך 38 ימים.
כמה ימים לאחר התקרית הגיע נציג של החברה אל מקום העבודה של אשתו של אותו עובד (שסירב לתת את מכתבי הפיטורים לחמשת העובדים) ומסר לה מכתב פיטורים עבור בעלה.
החברה הכחישה את נסיבות הפיטורים, וטענה בתוקף כי העובד הוא זה שנטש את עבודתו לאחר שאיים על היועץ וגידף אותו.
לטענת החברה, מבחינתה, נטישתו היתה בגדר התפטרות, אבל לפנים משורת הדין הוא זומן לשימוע. אלא שהוא לא התייצב לשימוע ולכן נשלח אליו מכתב פיטורים.
בנוגע לתקופת המחלה של העובד, טענה החברה כי מכתב הפיטורים הונפק עוד לפני שהחברה קיבלה לידיה אישורי מחלה מהעובד.
לאחר שכל הראיות והעובדות הובאו בפני בית הדין, הוא פסק, כי הוא מקבל בצורה מלאה ושלמה את עמדתו וגרסתו העובדתית של העובד, ודוחה לחלוטין את עמדת החברה וגרסתה.
לדברי בית הדין, עדות העובד נמצאה אמינה ועקבית, בעוד שבטענות העדים שהגיעו מטעם החברה, היו סתירות ושינויי גרסאות. כמו כן עלו תמיהות בנוגע למסמכים שהחברה הציגה בהליך המשפטי.
בית הדין קיבל את הסברו של העובד שטען כי לא היו לו קשרי עבודה רציפים עם היועץ (שהטיל עליו לתת את מכתבי הפיטורים לעובדים האחרים), ושהוא כלל לא היה כפוף אליו. עוד טען העובד כי אותו יועץ כבר איים לפטר אותו בעבר כמה פעמים ולכן לא ייחס חשיבות לזימון לשימוע.
זאת ועוד, בית הדין לעבודה דחה את טענת החברה לפיה העובד הוא זה שזנח עבודתו והשימוע והליך הפיטורים בוצעו לפנים משורת הדין, משום שלא היתה כל התייחסות לכך במכתב הפיטורים שנוסח על ידי היועצת המשפטית של החברה.
פרט לכך, במכתב הפיטורים צוין שהעובד זכאי לדמי הודעה מוקדמת. זה כשלעצמו מהווה סתירה נוספת לטענה לפיה העובד נטש את עבודתו.
יתרה מכך, בית הדין לעבודה ציין, כי הסתירות בעדותה של מנכ"לית החברה העלו ספק אם ידעה בכלל על זימונו של העובד לשימוע.
כמו כן עלה ספק כי הדבר נעשה על דעתה (של המנכ"לית) כפי שטענה, בפרט לאור העובדה שהזימון לשימוע נשלח לעובד במסרון ממספר הטלפון הנייד של היועץ שעמו היתה לו כאמור מתיחות, וספק אם הוא היה מוסמך לזמנו לשימוע.
בנוסף על כך הציג העובד בפני בית הדין ראיות המעידות על כך שהחברה אכן פיטרה בסופו של דבר את חמשת העובדים האמורים, על אף הכחשותיה.
העובד תבע פיצוי בגין עוגמת הנפש בעקבות פיטוריו שלא כדין, בסכום של 12 משכורות, בסכום כולל של כ-70 אלף שקל.
בית הדין לעבודה אמנם פסק כי הוא סבור שיש מקום להעמיד את הפיצוי על הצד הגבוה, בהתחשב בפגמים הניכרים שנפלו בפיטוריו של העובד, אבל החליט לפסוק לעובד פיצוי בסכום של 37 אלף שקל בגין רכיב זה.
עוד קבע בית הדין כי העובד סולק ממשרדי החברה על ידי עובד שכלל לא היה מנהלו הישיר, באקט פוגעני ובעייתי, והעובד אף העיד שהדבר גרם לו לבושה ולתחושת השפלה, מכיוון שנעשה מול עובדות אחרות בחברה.
כמו כן לקח בית הדין בחשבון את תקופת העסקתו הממושכת של העובד, את העובדה שלא היה דופי בהתנהגותו ושלא היתה סיבה עניינית לפיטוריו, וכן את העובדה שלא מדובר במקרה של פגמים בהליך השימוע, אלא מקרה בו לעובד כלל לא נערך שימוע והוא פוטר בהיותו בחופשת מחלה.
יתרה מזאת, לדברי בית הדין לעבודה, מסירת מכתב הפיטורים נעשתה בצורה שלא ניתן לכנותה אלא כתמוהה, ואולי אף פוגענית בכוונת מכוון.
החברה כלל לא סתרה את הטענה של העובד לפיה הוא קיבל את מכתב הפיטורים בעת שנציג החברה הגיע למקום עבודתה של אשתו, ומסר לידיה את מכתב הפיטורים. בית הדין ציין, כי "כלל לא ברור לנו מדוע מכתב הפיטורים לא נמסר לעובד".
בנוסף חויבה החברה לשלם לעובד גמול עבור כל ימי המחלה בהם נעדר, וכן דמי הודעה מוקדמת.
לסיכום, להלן סכומי הפיצוי שפסק בית הדין כי על החברה לשלם לעובד שפוטר שלא כדין:
פיצוי בגין פיטורים שלא כדין בסכום של 37 אלף שקלים. בנוסף, תשלום בסכום של 8,928 שקלים בגין 36 ימי מחלה, וכן פיצוי בגין תמורת הודעה מוקדמת בסכום של 5,831 שקלים. כל הסכומים נושאים ריבית והפרשי הצמדה.
כלומר, בסך הכול הטיל בית הדין לעבודה על החברה לשלם לעובד פיצוי בסכום כולל של 51.759 אלף שקלים בתוספת ריבית והפרשי הצמדה.
בנוסף על כך הטיל בית הדין על החברה לשם לעובד עבור הוצאות המשפט ושכר טרחת עורך דינו בסכום של 8,000 שקלים.
