סקר חדש ולא מפתיע של Right Management מראה שאנחנו עובדים קשה יותר בהשוואה לכמות השעות שעבדנו לפני חמש שנים. ההמלצה למנהלים שנגזרה מהמחקר היא לבדוק באופן עקבי את מידת המעורבות של העובדים על מנת לעורר השראה ומוטיבציה להגיע לתוצאות עסקיות. אנו משערים שהמטרה היא תפוקה רבה יותר פר שעה, שתצמצם את הצורך בנוכחות ממושכת מדי במקום העבודה.
כמעט ארבעה מכל חמישה אנשים (77%) שהשתתפו בסקר אמרו שהמועסקים בארגונים שלהם שוהים זמן רב יותר בעבודה מאז שהתחיל המיתון של שנת 2008. 67% אמרו שהם נמצאים "במידה רבה" יותר שעות בעבודה. וכך נראית התפלגות התשובות לשאלה "האם עובדים בארגון שלכם שוהים בעבודה יותר שעות בהשוואה ללפני חמש שנים?":
- כן, במידה רבה – 67%
- כן, במידת מה – 10%
- לא ממש – 23%
שעות עבודה ממושכות יותר ללא התמקדות במעורבות ובמוטיבציה מגבירות את הסיכון לחוסר מעורבות. מעורבות עובדים עמדה במרכז המיקוד של מחלקות משאבי האנוש וההנהלה הבכירה. פרויקטים דחוסים, הידוק חגורה וכוח עבודה ממורמר ומתוח גורמים למעורבות לקבל תשומת לב רבה יותר. מנהלים מתחילים להבין ש"בעידן האדם" כישרון הוא המשאב היחידי בר הקיימא ובעל היתרון התחרותי.
"מנהלים צריכים לקיים עם עובדיהם שיחות אמיצות כדי להבטיח התאמה מוצלחת יותר בין העבודה שאנשים אלה מבצעים לבין היעדים האסטרטגיים הכוללים של החברה" מציע מאט נורקיסט, מנכ"ל אזורי בחברת Right Management. "ישנם זמנים שבהם דד-ליינים ופרויקטים מחייבים שעות רבות יותר" ציין נורקיסט, "אבל מנהיגים צריכים לקשר את האינטנסיביות של עומס העבודה לדיאלוג שמתאם בין העבודה לבין השאיפות של העובד היחיד והיעדים האסטרטגיים הכוללים יותר של הארגון".
עובדים בהילוך סרק
סקרים מהעת האחרונה של Right Management הצביעו על לחץ גובר שיש היום על אוכלוסיית העובדים. הנתונים הראו שאנשים בקושי עוזבים את שולחנות העבודה שלהם לארוחת הצהריים, עונים לדוא"ל שנשלח מהבוסים בכל שעות היממה, אינם מנצלים את כל ימי החופשה המגיעים להם, וכאשר הם מפוטרים, העבודה שביצעו מחולקת בין העובדים שנשארו.
בישראל מספר ימי החופשה השנתיים, כולל חגים, לעובד הוא סביר ועומד על 24. אולם אין שום הלימה בינו ובין ימי החופש השנתיים לתלמידים – 105 בממוצע. מספר שעות העבודה הממוצע לגבר בשנה הוא 2000 – כמו בארצות הברית, פחות מטורקיה, יפן הודו וסין, אבל הרבה יותר מקנדה, בריטניה, צרפת, שבדיה, רוסיה ואיטליה.
היינו יכולים להתנחם בשעות העבודה המרובות אילו הן היו מתבטאות בפריון גבוה, אבל בנוגע לפריון ישראל מדורגת במקום ה-24 בין 34 מדינות ה-OECD. התמ"ג הישראלי הממוצע נמוך: 34 דולר לעומת 44 בממוצע ב-OECD. על פי נתוני ה-OECD, דווקא המדינות שבהן מספר שעות העבודה נמוך, הן אלה שבהן התפוקה רבה. מספר שעות העבודה השנתי הממוצע בישראל הוא 1,929. בהולנד מדובר ב-1,379 בלבד, אך התמ"ג שם עומד על 60 דולר לשעה, הרבה יותר מאתנו.
המסקנות נראות די ברורות: גם עם מתחשבים בפריון הכולל התמ"ג לעובד בהולנד (שמייצג את הפוטנציאל שעליו צריכים לשאוף במדינות אחרות) גדול ב- 25% מזה של העובד הישראלי, וזאת למרות שהעובד הממוצע בישראל עובד כמעט 40% יותר מימנו בשעות עבודה. הדבר חמור אף יותר שכן ככל שהעובד עובד פחות עבור המעסיק העלות הישירה והעקיפה שלו יכולה לרדת (בין אם בשכר שעתי ובין אם בהוצאות כגון: חשמל, חסכון במקום [עבודה במשמרות קצרות יותר] וכדומה).
כלומר, כעת נותר לבדוק האם לא רק שהתפוקה פר-שעה יורדת עם הוספת שעות העבודה, אלא התפוקה הכללית נפגעת – ועצם הוספת השעות הנוספות גורמת לירידה בפריון הכולל אם הדבר נכון יכול להיות שבעתיד נראה שינוי מגמה בשוק העבודה עם התפתחותם שלתורות ניהול חדשות, או אולי מעבר לתשלום מבוסס תוצאות (ע"פ תפוקה ולא על פי שעות).
ובכל מקרה ניתן לומר כי עצם זה שמועסקים עובדים יותר שעות בהשוואה ללפני חמש שנים – אינה התשובה הנכונה להעלאת תפוקות, הגיע הזמן לשנות גישה ולאמץ דפוסי עבודה אחרים, דומים יותר לאירופאים מאשר לאמריקאים.
