כל עובד שכיר זכאי לחופשה שנתית בתשלום, בהתאם לוותק שצבר במקום עבודתו. המעסיק רשאי לבחור מתי העובד ינצל את ימי החופשה שלו. במקביל, המעסיק יכול לקבוע ימים שבהם העובדים יצאו לחופשה מרוכזת (כפויה).
עם זאת, למעסיק אסור לדרוש מהעובד לצאת לחופשה שנתית על חשבון ימי חופשה שטרם צבר. כלומר, המעסיק לא יכול להפחית ממכסת ימי החופשה של העובד עבור חופשה שהוא כבר היה בה.
נגד מעסיקים שאינם מאפשרים לעובדים לצאת לחופשה שנתית, ניתן להגיש תלונה ליחידת האכיפה של חוקי העבודה.
עובדים בשכר יומי או שעתי זכאים לחופשה שנתית בתנאים מסוימים. בני נוער זכאים ל-18 ימי חופשה בשנה ללא קשר לוותק.
יש כמה סוגים של ימי היעדרות שהם לא נכללים במכסת ימי החופשה של העובד, בהם, ימי שירות מילואים, ימי שביתה או השבתה, ימי חופשת לידה, ימי הודעה מוקדמת לפיטורים או התפטרות, אלא אם כן, תקופת ההודעה המוקדמת של העובד היא יותר מ-14 יום. כלומר, לא ניתן לנצל כימי חופשה שנתית 14 ימים לפחות, מתוך תקופת ההודעה המוקדמת.
כמו כן לא נכללים במכסת ימי החופשה השנתית של העובד, ימים שבהם העובד לא מסוגל לעבוד בגלל מחלה או תאונה, ימי אבל במשפחה שמטעמי דת או נוהג העובד לא עבד בהם, ימי חג שלפי החוק לא עובדים בהם, יום השבתון ביום הבחירות לכנסת.
אם ימים אלה חלים בתקופת החופשה של העובד, הם לא יופחתו מימי החופשה הצבורים שלו.
יצאת עובדים לחופשה הינה בעלת חשיבות רבה עבור העובד ועבור הארגון כאחד. ההתנתקות של העובד מהעבודה למשך מספר מסוים של ימים, מאפשרת לו לחזור בכוחות מחודשים, מעודדת את המוטיבציה שלו, מונעת שחיקה ומעלה את הפרודוקטיביות.
העידוד של ההנהלה את העובדים לצאת לחופשות צריך להיות חלק מהתרבות הארגונית. עמדה שבה הארגון אינו מעודד עובדים לקחת חופשות עלולה להזיק לארגון לא פחות מאשר תרבות ארגונית שמעודדת את העובדים להמנע מיציאה לחופשה.
כאשר הארגון לא מקדם חופשה באופן פעיל, יש בכך מסר ברור. החופשות של העובדים אינן מקבלות עדיפות גבוהה בסדר העדיפויות של החברה.
התוצאה היא, שהעובדים עלולים להגיע למסקנה שרווחתם אינה נמצאת בסדר העדיפויות של הארגון.
בסוף השנה שעברה, נותרו עובדים אמריקאים עם ממוצע של 9.5 ימי חופשה שלא נוצלו במהלך השנה.
לאור העובדה שעובדים רבים חוששים לצאת לחופשה בגלל החשש שמקום עבודתם או קידומם יפגע, חשוב שמנהלי משאבי האנוש יעבירו לעובדים הודעות יזומות כדי להתאים מחדש את הלך הרוח שלהם ויעבירו מסר שזה בסדר גמור לקחת חופשות ואף רצוי.
כל עוד העובדים מודאגים מכך שיציאתם לחופשה תשפיע לרעה על מעמדם בעבודה או תעמיס עומס יתר על עמיתיהם, הם יעדיפו להתעלם מבריאותם האישית ומשביעות הרצון שלהם בעבודה ולא יקחו ימי חופש כדי להישאר בעבודה.
כאשר מנהלי החברה בכל הדרגים משדרים מסר שאין זה ראוי לקחת חופשות וזה לא רצוי על ידי החברה, הם פוגעים בכך בפרודוקטיביות של החברה בטווח הארוך ותורמים להגדלת שיעורי התחלופה של העובדים.
המסר לעובדים צריך להיות: אתם עובדים קשה, אתם תורמים לחברה, הרווחתם את החופשה שלכם ביושר.
כלומר, חשוב שההנהלה תזכיר לעובדים שהעבודה הקשה שהם השקיעו בחברה במהלך כל השנה, היא נחוצה ומוערכת, אבל יש מקום גם לפסק הזמן שהם לוקחים כדי להירגע ולטעות מצברים מחדש.
