העובדה שעובדים בכירים מחזיקים ברכב אישי במימון החברה, אינה בהכרח פוטרת את החברה מהצורך להחזיק כמה רכבים משלה. קיימת אמונה שגויה הטוענת כי רכבים אישיים יהיו זמינים בכל עת וכי פגישות של עובדי החברה מחוץ למשרדיה, יתקיימו באמצעות הרכבים האישיים. אבל זה לא תמיד קורה כמצופה. מנהלי משאבי אנוש, האחראים אף על תחום ההיסעים בארגון, נתקלים לא אחת במקרים בהם שעה לפני פגישה עסקית חשובה המתקיימת מחוץ לארגון, מתברר כי 'הנהג התורן' לא הגיע לעבודה וכי שאר העובדים שהיו אמורים להצטרף לפגישה ברכבו, אינם מסוגלים להגיע אליה.
ישנם כמובן הרכבים של העובדים הבכירים, אך אלו מהססים להעמיד את רכבם האישי לטובת הכלל, הם מתייחסים אל רכב הליסינג אשר ברשותם כאל רכוש פרטי לכל דבר, ורובם לא מראים נכונות לאפשר לארגון להשתמש בו.
יש להם כמובן תירוצים שונים. בארגונים בהם קיימת מצוקת חנייה למשל, הם עשויים לטעון כי הוצאת הרכב הפרטי מהחניון המשותף, פירושה חיפוש מקום חניה במשך זמם רב בחזרה מן הפגישה, עובדה שתקשה על המשך סדר יומם. שלל התירוצים הוא רב ורכב אין. בארגון גדול קיימות גם משימות כלל–ארגוניות כמו הפקדת המחאות בבנקים, שימוש בשירותי דואר ישראל, רכישה של אספקה קטנה ועוד ועוד. אלו מחייבות לעיתים שימוש ברכב על ידי עובד זוטר שאינו בהכרח נהנה משירותי הליסינג. התוצאה הסופית היא בזבוז של שעות יקרות בדרך אל מקום העסק וחזרה ממנו.
פתרון אפשרי אחד, הוא לחייב את עובדי החברה להעמיד את הרכב שברשותם לרשות החברה במהלך שעות העבודה שלהם, רצוי אך פחות מצוי. הפתרון השני יקר יותר –לשכור רכב ליסינג אחד או שניים, בהתאם לגודל הארגון, כרכב כללי שיעמוד לרשות כלל העובדים הנזקקים לשירותי הסעה במהלך יום העבודה. רכב שכל כולו שייך לארגון ללא "שותפים אחרים", יעיל הרבה יותר ופותר ללא ספק הרבה בעיות לאחראים על ההסעות בארגון.
