התשובה לשאלה מהו מספר ימי החופשה השנתית שצוברים עובדים במקומות עבודה שבהם מונהג שבוע עבודה בן חמישה ימים היא: תלוי. אם באותו מקום עבודה או ענף עבודה חל צו ההרחבה בדבר מעבר לשבוע עבודה מקוצר התשובה היא אחרת לעומת מקומות עבודה שלא חל עליהם הצו.
צו זה חל על רוב מקומות העבודה שעברו לשבוע עבודה בן חמישה ימים, לרבות ענף התעשייה, המלאכה, שמירה ואבטחה, ניקיון ואחזקה, שירותי משרד ועוד.
צו ההרחבה נוקב במספר ימי החופשה נטו, כלומר מספר ימי העבודה הכלולים בחופשה ללא ימי המנוחה השבועית. להבדיל מחוק החופשה השנתית שבו מצוינים מספר ימי החופשה ברוטו הכוללים את ימי המנוחה השבועית.
בכל מקרה שבו יש הבדל בין מספר ימי החופשה בחוק לבין מספר הימים בצו ההרחבה, מה שתקף זה הגבוה מביניהם.
על אילו ענפים לא חל צו ההרחבה:
- עבודה במשק בית לרבות עוזרות בית, מטפלים וכו'.
- מקום עבודה שמועסקים בו פחות מארבעה עובדים.
- עובדים ומעסיקים שהמעבר לשבוע עבודה בן חמישה ימים הוסדר או יוסדר לגביהם בהסכם קיבוצי.
- עובדים בחברה ממשלתית.
- עובדים בחברה עירונית.
- עובדים אצל מעסיק שוועדת הפיקוח שהוקמה לעניין צו ההרחבה קבעה כי הוראות ההסכם הקיבוצי שהורחבו בצו ההרחבה לא יחולו עליו.
במקומות עבודה שעליהם לא חל צו ההרחבה, ייקבע מספר ימי החופשה השנתית על פי חוק חופשה שנתית. כלומר, מספר ימי החופשה ברוטו (כולל ימי המנוחה השבועית).
מה זה אומר בפועל: עובד שבמקום עבודתו מונהג שבוע עבודה בן חמישה ימים, זכאי לחמישה ימי היעדרות בפועל מעבודה על כל שבעה ימי חופשה שצבר על-פי החוק, שכן בתוך שבעה ימי החופשה נכללים גם ימים שישי ושבת, שהם ימי המנוחה השבועית במקומות עם שבוע עבודה הוא בן חמישה ימים.
אם כן, מהם הקריטריונים שלפיהם נקבע מספר ימי החופשה של כל עובד בכל שנה קלנדרית:
- שנות ותק אצל מעסיק ספציפי עימו חלו יחסי עובד מעסיק: קריטריון זה בודק האם במשך כל השנה התקיימו יחסי עובד מעסיק בין הצדדים, או שיחסי העובד מעסיק התקיימו רק בחלק מהשנה (בשל פיטורים, התפטרות, או תחילת עבודה לאחר תחילת השנה).
- מספר הימים בפועל שעבד העובד במהלך השנה, בין אם העובד עבד יום עבודה מלא או חלקי.
- הוותק של העובד במקום העבודה: סעיף 1 לחוק חופשה שנתית מגדיר שנת עבודה כ-12 חודשים שמתחילים בינואר של כל שנה. לכן, לצורך חישוב החופשה השנתית, הוותק אינו משך הזמן שהעובד עובד במקום העבודה, אלא כמה שנים קלנדריות (מינואר עד דצמבר) הוא עובד במקום העבודה.
לדוגמה: עובד שהחל לעבוד בינואר 2018 ועובד שהחל לעבוד באוקטובר 2018 ייחשבו כבעלי ותק של שנה אחת לנושא חישוב ימי החופשה השנתית בשנת 2018. אבל, שימו לב, מספר ימי החופשה ששני עובדים אלה זכאים להם בשנה הראשונה לעבודתם נקבע על פי מספר הימים שהם עבדו באותה שנה.
לכמה ימי חופשה שנתית זכאי עובד בשנה (בתנאי שאם עבד לפחות 200 ימים באותה שנה, כולל ימי מחלה בתשלום):
- עובד שעבד בין שנה לחמש שנים: זכאי ל-12 ימי חופשה נטו ו-16 ברוטו (כולל שישי שבת).
- עובד שעבד שש עד שמונה שנים זכאי ל-17 ימי חופשה נטו או 23 ימים ברוטו (כולל שישי שבת).
- עובד שעבד תשע שנים או יותר זכאי ל-23 ימי חופשה בשנה נטו או 31 ימי חופשה ברוטו (כולל שישי שבת).
מנגד, עובדים במקומות עבודה שבהם מונהג שבוע עבודה בן חמישה ימים בשבוע, וצו ההרחבה בדבר מעבר לשבוע עבודה מקוצר לא חל עליהם, זכאים לימי חופשה בהתאם להוראות שנקבעו בחוק חופשה שנתית בלבד.
בכתבה הבאה נסקור את ימי החופשה השנתית המגיעים על פי חוק החופשה השנתית לעובדים שלא חלק עליהם צו הרחבה.
