העובדת חזרה מחופשת לידה אך המחליפה לא פינתה את מקומה

חשבת שכר במחלקת הנהלת חשבונות של חברת תמרוקים חזרה מחופשת לידה בת 14 שבועות. עם שובה לעבודה היא שובצה לתפקיד "עוזרת" חשבת שכר, זו שלמעשה החליפה אותה במהלך חופשת הלידה. בנוסף על "ההורדה בדרגה" לאחר 3 שנים בתפקיד חשבת שכר בחברה, העובדת פוטרה בתום התקופה המוגנת (בתום 60 ימים). לאחר שפוטרה, המחליפה שלה המשיכה כאמור לבצע את תפקידה כחשבת השכר בחברה.

העובדת הגישה כתב תביעה כנגד החברה בגין הפרת חוק עבודת נשים וחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, ודרשה פיצויים בסך כולל של 51,500 ₪. טענתה העיקרית של העובדת בכתב התביעה הייתה כי פוטרה מעבודתה בתום התקופה המוגנת היות שהיא אם לארבעה ילדים. לטענת העובדת, המעסיקה הפרה את החובה לאפשר לה לחזור לעבודתה מחופשת לידה לאותו תפקיד ולאותו דרג ערב היציאה לחופשת לידה. לטענת העובדת, הדרך שבה נהגה החברה נוגדת את תכלית החוק להבטיח חזרת נשים שילדו למעגל העבודה.

המעסיקה הכחישה את הטענה לפיה שינתה את הגדרת תפקידה ואת מעמדה של התובעת בצורה משמעותית. לטענתה המעסיקה, העובדת הייתה מנהלת חשבונות. כמו כן, לטענת המעסיקה נערכו שינויים רבים במערכת בעת שהעובדת שהתה בחופשת לידה. לסיום, המעסיקה טענה כי את חשבת השכר שהחליפה את העובדת בחופשת לידה הוחלט להעסיק לטווח ארוך מלכתחילה. המעסיקה טענה כי העובדת פוטרה בתום התקופה המוגנת בשל טעויות בעבודה ויחסי אנוש גרועים. לשיטת המעסיקה לתובעת היו מערכות יחסים "בעייתיות" עם שאר העובדים, מה שהוביל להתפרצויות כעס ולמריבות חוזרות ונשנות.

שופטת בית הדין לעבודה, רוית צדיק, פסקה שלא ברור האם העובדת שימשה כחשבת שכר או מנהלת חשבונות, אבל זו איננה שאלה רלוונטית. השאלה עקרונית הינה האם חל שינוי בתפקיד שמילאה לפני שיצאה לחופשה מבחינת מאפיינים, סמכויות ומטלות. מעדותה של העובדת עלה כי נלקח ממנה המחשב שלה וכי היקף המשכורות שהכינה היה כחמישית ממה שנהגה להכין לפני שיצאה לחופשת לידה. לטענת השופטת שינויים אלה מעידים על כך שהתפקיד של העובדת השתנה בצורה משמעותית. השופטת עוד השתכנע שהמעסיקה לא הצליחה להוכיח שהעובדת ביצעה עבודה גרועה וכי החברה לא הייתה מרוצה מתפקודה טרם חופשת הלידה.

עדויות של המעסיקה, לפיהן ניתן ללמוד כי המחליפה מתפקדת ברמה מקצועית גבוהה יותר – דווקא מחזקות את גרסתה של התובעת לפיה השינוי בתפקיד היה מכוון. הוא היה רק למראית עין והכוונה הייתה להיפרד מהעובדת בשעת הכושר (עם חלוף התקופה המוגנת) ולהשאיר את המחליפה הזמנית כמחליפה קבועה.

השופטת פסקה כי המעסיקה הפרה את חובתה לאפשר לתובעת לחזור מחופשת הלידה ב"ראש שקט" ולא נתנה לעובדת הזדמנות אמתית לחזור לעבודה בראש נקי. לכן, השופטת פסקה לטובת העובדת פיצויים בגין הפרת חוק עבודת נשים בסך 40,000 ₪ ועוד הוצאות שכר טרחה בסך 10,000 ₪.

השופטת צדיק דחתה את הטיעון לפיו הפיטורים היו נגועים באפליה שכן התובעת כבר הייתה אם לשלושה ילדים כשעבדה בחברה. לכן, האימהות לא הייתה המניע לפיטורים אלא היו אלה היחסים הגרועים בין העובדת לאנשי הצוות.