כדי לכתוב היטב קורות חיים צריך כישורים ספרותיים; על מנת לעבור כמו שצריך ראיון אצל מנהל משאבי אנוש או אצל אולי-הבוס-החדש נדרשים כישורי משחק. כל מי שאי פעם חיפש משרה, או לחילופין גייס עובד חדש, יודע את זה. לכולם מובן הצורך של המועמד להציג את עצמו בצורה המחמיאה ביותר, אבל הצורך הזה הופך בקלות רבה מדי לשקרים על גבי שקרים.
תפקידם של אנשי משאבי האנוש לתפוס את השקרנים בזמן. לשם כך צריך לדעת היכן הבדיות מסתתרות. הבדיות מתחלקות לבדיות בקורות החיים ולבדיות בראיון.
השקרים של מועמדים לעבודה בקורות החיים
שקרים בקורות החיים מתאפיינים בכך שהמועמד משפץ אותם כך שיתאימו לדרישותיו של המעסיק המסוים. במחקר שנערך ב-2009 על ידי חברת עיבוד המידע האמריקנית ADP, נמצא שכמעט מחצית מהמועמדים (46%) הודו ששיקרו בקורות החיים שלהם.
אלה הם עשרת השקרים הנפוצים ביותר בקורות חיים וראיון עבודה, הפעם על פי חברת ניהול הסיכונים Marquet International:
- מתיחה של תקופות עבודה בתפקידים מסוימים
- ניפוח של הישגים וכישורים מהעבר
- "חיזוק" טייטלים של משרה ותחומי אחריות
- תיאור מוגזם של השכלה ורקע לימודי
- דיווח על עבודה כעצמאים על מנת לחפות על תקופות של חוסר תעסוקה
- השמטה של משרות מסוימות מהעבר
- מכתבי המלצה מזויפים
- המצאת סיבות שקריות לעזיבת מקום העבודה הקודם
- הוספת רפרנסים בדויים
- תיאור חוטא לאמת של השירות הצבאי
יתרונם של הבוטחים על פני החשדנים
השקרים אינם מסתיימים בטופס הכתוב של קורות החיים וגולשים כמובן לראיון העבודה. גם אם מנהלי משאבי האנוש מנוסים דיים כדי לזהות שקרים בקורות החיים ומסננים החוצה את הגוזמאים והבדאים, חלק מהמועמדים הללו עדיין מצליחים להגיע לשלב הראיון. האם זה אומר שמנהלי משאבי האנוש צריכים להיות מהסוג החשדן ולא מהסוג הבוטח?
על פי מחקרה של הפסיכולוגית ננסי קרטר, התשובה היא דווקא לא. על פי קרטר, רובנו (85%) אכן סבורים שמנהל משאבי אנוש חשדן יעשה עבודה טובה יותר, אך ממצאיה מראים שדווקא אלה שנוטים למצוא את הטוב בזולת הם המצטיינים באיתור שקרנים. ההסבר פשוט: הצטיינות באיתור שקרנים גורמת לאדם לבטוח יותר בזולתו מפני שהוא לא צריך לדאוג שמה ייפול קורבן להונאה כלשהי. זאת ועוד – אנשים שנוטים לבטוח באחרים הם טובים יותר בקריאה של בני אדם מפני שהם נחשפים למנעד רחב של רגשות במהלך תקשורת. בכך הם הופכים מנוסים יותר בקביעה מתי אדם משקר או אומר אמת.
לפיכך, מנהל שרוצה להימנע מגיוס עובדים בלתי מתאימים (או סתם שקרנים) צריך לברור היטב את האנשים שהוא ממנה לקיים את הראיונות. אלה צריכים להיות מראיינים שמצטיינים בזיהוי חוסר כנות. לא רצוי שיהיו אלה העובדים שמתאפיינים בחשדנות, אלא האנשים שנוטים למצוא את המיטב באחר. דווקא התמימים לכאורה הם שיבצעו את הסינון הטוב ביותר. ברור שגם לתמימות יש גבול ורצוי לתבל את האמונה במעט פקפקנות. המראיין הטוב ביותר לא יהיה זה שחושד בכולם כל הזמן וגם לא זה שבוטח בכולם כל הזמן, אלא ההוא שבוטח ברוב רוב הזמן.
