על אף החוק למניעת הטרדות מיניות במקום העבודה, יש עדיין לא מעט מקרים של הטרדות. פרויקט me-too בישראל העלה על הפרק את הצורך בהחמרת הענישה, אבל זה לא קרה, מה גם שהפרויקט התמקד במגזרים הזוכים לחשיפה תקשורתית נרחבת כחלק משגרת העבודה שלהם.
השאלה היא מה קורה בשוק הארגונים, שהמוטרדות והמטרדים בהם אינם מוכרים לציבור הרחב. בעקרון, בפני עובדות שעברו הטרדה מינית יש כיום כמה דרכים לנקיטת הליכים כנגד המטריד.
הן יכולות להגיש תביעה אזרחית לפיצויים, והן יכולות להגיש תלונה פלילית במשטרה. במקומות המעסיקים 25 עובדים או יותר יש גם אפשרות להגיש תלונה משמעתית בפני הממונה על הטרדה מינית במקום העבודה.
פגיעה ביכולת ההשתכרות
הטרדות מיניות פוגעות קשות ביכולת ההשתכרות של נשים וגורמות להן לטראומה קשה כולל פגיעות נפשיות, בהן חרדות, דיכאון, נדודי שינה, תחושה של חוסר אונים מול מערכת מדכאת, פגיעה בדימוי העצמי של העובדת ובביטחונה ביכולותיה ועוד. במקרים בהם הפגיעה נמשכה לאורך זמן היא עלולה לפגוע בכושר העבודה של העובדת.
בדיוק למען הנשים שעברו הטרדה מינית שכזאת, עלתה הצעת חוק לפני כשנתיים על פיה תוכל עובדת שחוותה הטרדה מינית במקום העבודה, להגיש גם תביעה כנגד המוסד לביטוח לאומי, להכרה בהטרדה המינית כתאונת עבודה.
הצעת החוק הוגשה על ידי חברי הכנסת תמר זנדברג, שלי יחימוביץ', עליזה לביא, נחמן שי, מיכל רוזין, יצחק הרצוג, זהבה גלאון, דב חנין, אלעזר שטרן, איציק שמולי, אילן גילאון. בעבר הוגשה הצעת חוק דומה על ידי חברי הכנסת: אורית סטרוק, דב ליפמן, יפעת קריב.
לא ברור האם היתה התקדמות
הצעת החוק עברה בקריאה טרומית ברוב של 20 חברי כנס שהצביעו בעד. אין מתנגדים ואין נמנעים. אלא שמאז הקריאה הטרומית לא ברור האם היתה התקדמות בנושא.
על פי לשון הצעת החוק: "פגיעה מינית בעבודה84ב.פגיעה מינית בעובד שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעסיקו או מטעמו, ובעובד עצמאי – תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו – רואים אותה כפגיעה בעבודה".
הצעת החוק מציעה לקבוע כי פגיעה מינית בעבודה שארעה תוך כדי העבודה ועקב העבודה, תיחשב לפגיעה בעבודה לעניין פרק ה' לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה–1995 (להלן: חוק הביטוח הלאומי).
הגנה על זכויות וערכים
לדברי חברי הכנסת שיזמו את הצעת החוק, מטרת הצעת החוק היא להגן על זכויות וערכים שונים, בהם כבוד האדם, פרטיות, חירות, שוויון בין המינים וקידום זכויות העובדים בישראל. ערכים אלה ישמשו את בית המשפט בבואו לפרש את הוראות החוק המוצעות.
פגיעה מינית בעובד פוגעת בכבודו העצמי והחברתי של הנפגע, וההתעלמות של הפוגע מרצונו החופשי של הנפגע, שוללת את זכותו הבלעדית של הנפגע על גופו ומיניותו.
פגיעה שכזו משפילה ומבזה את הנפגע וחותרת תחת האוטונומיה של הפרט. מטרת התיקון היא להגן על העובד ולאפשר לו ביטחון סוציאלי, במקרה בו נגרם לו נזק והוא אינו מסוגל לשוב לאורח חיים תקין בשל הפגיעה.
זאת ועוד, עד עתה נקט המוסד לביטוח לאומי במדיניות לפיה דמי פגיעה משולמים בדרך כלל בעקבות פגיעות פיזיות שהתרחשו במקום העבודה. עם זאת, לא פעם הוכרו סוגים מסוימים של תאונות עבודה שאינן נופלות בגדר פגיעה פיסית ישירה.
כך למשל, ד"ר ישראל גלעד ועמירם סבר הציעו במאמרם "אוטם שריר הלב כתאונת עבודה", כי אוטם שריר הלב יחשב כתאונת עבודה אף שמדובר בהליך פיזי מורכב שלוקח שנים להתהוותו.
אין מדיניות סדורה בנושא
יתרה מזאת, המוסד לביטוח לאומי כבר הכיר בתביעתה של עובדת שנאנסה על ידי מעסיקה, ואף שולמה לה קצבת נכות. עם זאת, למוסד לביטוח לאומי אין מדיניות סדורה בנושא או הנחיות פנימיות שהציבור יכול לעיין בהן ושניתן להפעיל עליהן ביקורת מינהלית.
לפיכך, מוצע בהצעת החוק לקבוע הוראה מפורשת בחוק בעניין זה לפיה פגיעה מינית שנעשתה במסגרת יחסי העבודה, תוך כדי עבודה ועקב העבודה, יראו אותה כפגיעה בעבודה.
כמו כן מוצע להאריך את תקופת ההתיישנות לעניין פגיעה מינית בלבד מ-12 חודשים ל-36 חודשים. מטרתה של הארכת תקופת ההתיישנות היא לאפשר לנפגע פרק זמן ארוך יותר להגשת התביעה, בשל המודעות לקושי בהתמודדות הנפשית בהגשת תביעות בפגיעות מסוג זה. בנוסף, ייתכן שהנזק הנפשי שנגרם לנפגע יצטבר ועילת התביעה תתגבש מספר שנים לאחר האירוע.
גם עצמאים יוכרו
לגבי עובד עצמאי מוצע לקבוע כי יראו כפגיעה מינית בעבודה פגיעה שארעה תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו. המשמעות היא שהוא יוכר כנפגע פגיעה של הטרדה מינית גם אם הפוגע הוא לקוח, ספק וכדומה.
חזקת הסיבתיות לא תחול גם כשמדובר בתאונה שאירעה לעובד עצמאי. לפיכך, עובד עצמאי יצטרך להוכיח שהנזק נגרם לו תוך כדי העבודה ועקב העבודה.
יצויין כאן כי הצעת החוק נוסחה בסיוע הקליניקה לקידום זכויות נשים, המכללה למנהל ובסיוע האגף לקידום מעמד האישה בויצו.
מה מעמדה הנוכחי של הצעת החוק: ההצעה הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים, והונחה על שולחן הכנסת ביום 13.6.16.
