הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מפרסמת נתונים שנתיים לגבי התפלגות המועסקים במשק על פי מעמד ושיטות תעסוקה.
הלמ"ס מבחינה בין מעסיקים שהם שכירים בחברה שלהם ועובדים בשכר או בתמורה אחרת, לבין עצמאים שאינם מעסיקים עובדים.
בשנת 2018 עמד שיעור העצמאים שאינם מעסיקים עובדים על כ-7.86 אחוזים מכלל כוח העבודה במשק. מדובר בכ-307 אלף פרילנסרים.
"השינויים הטכנולוגיים המהירים המניעים את גלגלי המהפיכה הדיגיטלית, הקלות בה ניתן למצוא עבודה דרך האינטרנט, יחד עם הגלובליזציה והשינויים דמוגרפיים, יוצרים מגוון רחב מאוד של תפקידים חדשים. בד בבד, יוצרים שינויים אלה גם אתגרים ששוק הארגונים לא התמודד איתם בעבר", כך עולה מחקר של מרכז מאקרו לכלכלה מדינית.
לדברי החוקרים, שינויים מהפכניים אלה תורמים רבות לעלייה בשיטות וצורת תעסוקה חדשות, בהן שיעורי עבודה הולכים וגוברים של עצמאיים, כלומר פרילנסרים שהם המעסיקים של עצמם, עובדים שעובדים באמצעות פלטפורמות דיגיטליות, עובדים בעבודות זמניות ועוד.
משמעות המגמות האלה, לדברי החוקרים היא, כי המעבר לדיגיטל מפחית את עלויות ההעסקה הכוללות, ומאפשר לארגונים להוציא למיקור חוץ, משימות ופעילויות שאינן בליבת העסק שלהן.
עוד מציינים החוקרים, כי בין הסיבות לכך שאנשים רבים, בעיקר צעירים, מעדיפים לעבוד כפרילנסרים או במסגרת פלטפורמה דיגיטלית, ניתן למנות שלוש סיבות עיקריות: דרגת גבוהה של אוטונומיה והחלטה בין זמן עבודה לזמן פנוי, תשלום לפי משימה, וקשר קצר טווח בין העובד ללקוח (כלומר הארגון).
אלה המעדיפים את 'מסגרות' העבודה הללו, זוכים לגמישות גבוהה מאוד בכל הקשור לשעות העבודה שלהם, ולמיקום ממנו הם עובדים. כלומר, הם עובדים מתי שהם בוחרים לעבוד ובאיזה מקום שהם בוחרים לעבוד.
מהמחקר עולה, כי יתרון נוסף עבור פרילנסרים רבים טמון בכך שאפשרות זו של עבודה כפרילנסרים או כחלק מפלטפורמה דיגיטלית, או בשיטת העסקה לתקופה קצובה בחוזה לתקופה קצובה, פותחת בפניהם את שעריו של עולם התעסוקה וההשתכרות, שמסיבות רבות ומגוונות היו סגורים בפניהם לפני כן.
במילים אחרות, שיטות אלה מפחיתות את מספר המובטלים ומקבלי קצבת אבטחת הכנסה.
אלא שלדברי החוקרים של מרכז המאקרו לכלכלה מדינית, שיטות "העסקה" אלה חושפות את העוסקים בהן גם לסיכונים שלא היו בעבר.
החוזה עם הלקוח (כלומר הארגון) הוא ברוב המקרים עבור פרויקטים או משימות אד הוק. בשיטת התעסוקה הזאת אין רשת בטחון תעסוקתית.
לעוסקים במקצועם בשיטות אלה אין כל זכויות סוציאליות. מנגד, לארגון יש בכל יתרון שכן, גם אם הוא משלם עבור המשימות את הסכומים שהפרילנסר דורש, עדיין עלות השכר שלו נמוכה הרבה יותר לעומת זו של עובדים שכירים, משום שלא מוטלת עליו עלות ההעסקה (זכויות סוציאליות).
יתרון נוסף עבור הארגונים טמון בכך שלא מוטל עליהם לשלם שכר קבוע לאורך זמן והם לא מחוייבים בדיני עבודה. במקום זה, הם משלמים רק עבור משימות ספציפיות, כפי שהם משלמים לכל ספק חיצוני אחר.
בהשוואה למדינות מפותחות אחרות בכל הקשור לעבודה לא סטנדרטית, ישראל נמצאת עדיין הרחק מאחור.
בממוצע, כ-16 אחוזים מכלל העובדים במדינות המפותחות הם פרילנסרים, וכ-13 אחוזים נוספים מועסקים בחוזי עבודה זמניים (לתקופות העסקה קצובות).
לדברי החוקרים, ככל ששיעור הפרילנסרים (בישראל) יגדל – כפי שצפוי לקרות – נושא הזכויות והביטחון הסוציאלי שלהם יהפכו סוגייה דחופה יותר.
