מחקרים רבים הובילו אותנו להאמין שהפסקות באמצע יום העבודה, בנוסף על הפסקת הצהריים המתוכננת, הן דווקא מבורכות. העובד מתנתק לרגע מהמחשב, מהלקוחות או מערימת הדוחות המונחת על שולחנו, יוצא החוצה לשאוף אוויר, להכין לעצמו קפה, להדליק סיגריה ואולי לנהל שיחת חולין עם עמית או לנהל שיחת טלפון פרטית… ואז שב לעבודתו ביתר מרץ.
ארגונים רבים אימצו את התפישה לפיה הפסקות ספונטניות באמצע העבודה דווקא מעלות את רמת הערנות ולכן את רמת הפרודוקטיביות של העובד ולכן הם הכילו מדיניות המאפשרת לעובדים לצאת להפסקות, מעת לעת, על חשבון שעות העבודה מבלי 'להתחשבן איתם'.
כעת, מחקר חדש שנערך ב- Portland State University מראה שאותן הפסקות התרעננות דווקא מותירות את העובדים עייפים יותר כשהם למעשה סובלים מקושי גדול יותר להתרכז בעבודה. המחקר בחן את ההשפעות של הפסקות קצרות Micro-breaks על העובדים באופן הבא: קבוצת עובדים נתבקשה לתעד את ההפסקות הקצרות הלא מתוכננות באמצע יום עבודה תוך חלוקה לקטגוריות הבאות:
- הפסקות שקשורות לעבודה (שיחת התייעצות עם עמית, עדכון יומן העבודה וכיו"ב)
- הפסקות שתיה, סיגריה, שירותים וכיו"ב
- הפסקות לצורך טיפול בעניינים אישיים כגון תשלומי חשבונות, שיחות עם בני משפחה ועוד
על פי המחקר, שתוצאותיו פורסמו באתר משאבי אנוש HC Online, קיים הבדל בין הפסקות שאינן קשורות לעבודה לבין הפסקות מתוקף העבודה. כך, במסגרת הניסויים הרבים שביצעו החוקרים, התגלה כי עובדים היוצאים להפסקות שלא לצרכי עבודה (לדוגמה הפסקת סיגריה, הפסקה לצורך שיחת טלפון אישית וכיו"ב) התקשו לחזור לריכוז לאחריה ולכן ההפסקה הפכה אותם לפחות פרודוקטיביים מכפי שהיו לפני שיצאו אליה. לעומת זאת, עובדים שהפסיקו את העבודה השוטפת לצורך עבודה (בריף קצר של המנהל, הדגמה או הדרכה קצרה, שיחת התייעצות עם עמית בנושא עבודה וכיו"ב), חזרו לעבודה השוטפת כשהם מרוכזים יותר, ממוקדים יותר ונחושים יותר לסיים את המשימה.
מנהלת המחקר, ד"ר שרלוט פריץ', מסבירה את תוצאות המחקר תוך שהיא מתייחסת להנחת היסוד הוותיקה שמנהלים כה רבים אימצו עם השנים, לפיה הפסקת התרעננות קצרה היא הפיתרון לבעיית ריכוז. לדבריה: "המחקר לא משקר. נהגו לחשוב במשך שנים כי הפסקה קצרה יכולה להועיל לעובד, אולם במסגרת מחקר זה גילינו למעשה שההפסקה היחידה אשר באמת מעלה את רמת האפקטיביות של העובד ולכן באמת מועילה לארגון – היא הפסקה הקשורה לעבודה. בין אם העובד מניח לרגע את עבודתו כדי לשבח עמית על סגירת עסקה או כדי לעבוד על ה-To Do List, כל עוד זה קשור לעבודה באיזשהי דרך, זה מועיל. לעומת זאת, הפסקות אשר אינן קשורות לעבודה, כמו הכנת קפה, הליכה לשירותים או הפסקת סיגריות וכיו"ב, אינן מעלות את רמת האפקטיביות של העובד אלא רק גוזלות זמן. ויש עוד קטגוריה של הפסקות, כאשר העובד מתנתק מהעבודה כדי לתקשר עם חברים ובני משפחה, לטפל בעיניים אישיים כמו תוכניות לסוף שבוע וכיו"ב – הפסקות מסוג זה לא רק שאינן מועילות לעובד אלא הן אף פוגעות באפקטיביות שלו עם חזרתו לעבודה."
ד"ר פריץ' ביקשה להבהיר לקוראי מאמר זה כי המחקר שלה איננו מתייחס להפסקות ארוכות ומתוכננות אלא להפסקות קצרות ובלתי מתוכננות, או כפי שהן מכונות במחקר Micro-breaks. כמובן שהארגון צריך לאפשר לעובדים לקחת הפסקות כדי להתרענן ולמלא מצברים אולם כאשר העובדים נתקלים בקשיי ריכוז או כל קושי נקודתי בתפקוד והם צריכים לקום ולעשות משהו אחר – עדיף שזה יהיה קשור לעבודה ולכן, הארגון יכול ליזום הפסקות עבודה קצרות (שיחת מוטיבציה, בריף, הדרכה, שיחות התייעצות וכיו"ב) כחלק מהשגרה כדי לספק לעובדים את ההפסקה שהם צריכים ולהבטיח שזו תשיג את התוצאות האפקטיביות בסופו של דבר.
