בדיון המשפטי שנערך בבית המשפט בנושא חלוקת כספים בין בנושא בני זוג פרודים לאחר שחיו יחד למעלה מ-20 שנה, קבע השופט כי האישה זכאית למחצית מזכויות הפנסיה שצבר הבעל, החל היום בו השניים נישאו ועד היום שבו נפרדו, ונקבע כי יתחלק עמה במועד הפרישה. עם זאת, חמש שנים בלבד לאחר הפרישה הבעל חתם על הסדר פרישה מוקדמת. במסגרת הסדר זה, נקבע כי הבעל יהיה זכאי לקצבה חודשית כתחליף למשכורת חודשית קבועה.
ברגע שנודע לבת הזוג על הסדר הפרישה המוקדם שעליו חתם בעלה, היא פנתה מיד ללשכה להוצאה לפועל במטרה להוציא צו עיקול על כספי הגמלה החודשית במטרה לממש את זכותה למחצית מהסכום. עקב כך, זכתה במחצית מהגמלה בחישוב ברוטו. זאת בעוד הבעל קיבל מחצית מהסכום בחישוב הנטו, לאחר ניכוי מס- קרי האישה קיבלה סכום גדול יותר מבעלה.
הבעל לא נותר חייב והגיש תביעה לבית המשפט המחוזי בחיפה אשר נאלץ להכריע בסוגיה: האם בת הזוג זכאית למחצית מסכום הברוטו או מחצית מסכום הנטו לאחר ניסוי מס.
בית המשפט פסק כי הזכות לגמלה הינה זכות אישית של המקבל ואיננה בגדר זכות עבירה. על כן, בני הזוג יתחלקו בגמלה החודשית מסכום הנטו, לאחר ניכוי המס. כמו כן, בית המשפט המחוזי נאלץ לבחון את סוגיית הסדר הפרישה המוקדם ולקבוע האם גמלת פרישה מוקדמת היא בגדר משכורת חודשית, ואז האישה איננה זכאית למחצית על פי ההסדר, או שמא מדובר על הסדר פנסיוני לכל דבר ועניין- ואז האישה זכאית למחצית. כאן בית המשפט המחוזי קבע חד משמעית כי גמלת פרישה מוקדמת היא איננה בגדר משכורת חודשית אלא בגדר פנסיה.
עמדת בית המשפט המחוזי ביחס לגמלת הפרישה המוקדמת, על פיה הגמלה הינה גמלת פנסיה לכל דבר ועניין, מנוגדת להמלצות ועדת שוחט (2008) – לפי המלצות ועדה זו במקרה של פרישה מוקדמת יש לראות בכספי הפנסיה המשולמים כמידי חודש תחליף לשכר עבודה ולא קצבת פרישה. המלצות ועדת שוחט באו כאמור לעודד פרישה מוקדמת ביוזמת המעסיק כדי לקדם ארגון מחדש והתייעלות מבלי לפגוע בעובדים הוותיקים תוך ניסיון למצוא הסדר שישרת את שני הצדדים. חברי ועדת שוחט הביעו חשש שאם קצבת הפרישה המוקדמת תיחשב כפנסיה ולא כשכר, עובדים יאלצו לחלוק עם בני הזוג בנפרד את הקצבה ולכן לא תהיה להם מוטיבציה לצאת לפרישה מוקדמת, מה שיקשה על ארגונים בתהליך התייעלות.
על מנת ללמוד עוד על אודות דיני עבודה, אתם מוזמנים לכנס שייערך בקרוב. לפרטים מלאים לחצו כאן!
