התובע הינו בעל תואר ראשון במנהל עסקים, אשר נתבקש על ידי מעסיק פוטנציאלי לעבור מבדקי התאמה במכון קינן שפי. עילת התביעה הינה כשלים וליקויים חמורים הקיימים בתחום האבחון, מיון והשמת כוח אדם בארץ בכלל ואצל קינן שפי בפרט. התובע, באמצעות עורך הדין יעקב אביעד, טוען שמכון קינן שפי איננו מידע את הנבדקים אצלו כי במידע האמור נעשה שימוש, בין היתר, לצרכים עסקיים עתידיים של המכון.
לטענת התובע, בשלב החתימה על טופס ההסכמה (שמהווה למעשה טופס ויתור סודיות), מחתים מכון האבחון את המועמד על סעיפי הסכמה להעברת תוצאות הבדיקה למעביד הפוטנציאלי וצדדים שלישיים מטעם קינן שפי לרבות קבלני משנה חיצוניים. המכון, לדברי התובע, מנצל זאת לרעה בכך שהוא מעלים מהנבדקים מידע חשוב ורלוונטי, בין היתר בדבר השימוש העסקי שייעשה בנתונים אלו בעתיד והעלמת זכותו של הנבדק לעיין ו/או לתקן ו/או למחוק את המידע. התובע טוען כי ברור לחלוטין שאין כאן "הסכמה מדעת" כמשמעותה בדין.
עורך הדין אביעד הגיש לאחרונה את כתב התביעה והבקשה להפכה לתביעה ייצוגית לבית המשפט המחוזי בתל אביב. התביעה כנגד מכון האבחון קינן שפי היא השלישית בסדרה, שכן עו"ד אביעד הגיש לאחרונה בקשה לתביעה ייצוגית כנגד מכון פילת ואדם מילוא.
עו"ד יעקב אביעד התראיין למערכת HRus בנושא סדרת התביעות הייצוגיות כנגד מכוני האבחון
עו"ד יעקב אביעד: "יש בארץ מצב שאני בספק אם קיים במקומות אחרים. זה אבסורד שאדם שניגש למבחן ספציפי אצל מעסיק פוטנציאלי ספציפי הופך למעשה ל'בן ערובה' של מכון האבחון. הוא פתאום מוצא את עצמו 'נשוי' לחברת ההשמה. לאחר שביצע את המבחן, המכון לא מאפשר לו נגישות מינימלית למידע וזה יכול להיות לו לרועץ במשך שנים. המועמד לא יודע מי בדק אותו? האם הוא בכלל נבדק על ידי פסיכולוג? האם נעשו שגיאות בבדיקה או בדיווח תוצאות המבדק? לא ניתנת למועמד אפשרות לעיין בעותק, לבדוק את הטעויות שלו והכי חמור – לא ניתנת לו האפשרות למחוק מידע אישי אודותיו.
מכוני האיבחון, ברוב חוצפתם, מוכנים 'למכור' למועמד 'שיחת משוב' בה נציג המכון מספר למועמד על הבדיקה, אך מבלי להראות לו את התוצאות, וכל זאת כאמור תמורת תשלום צנוע של 450-500 ₪.
גם באם המועמד ידרוש שימחקו את הנתונים שלו והמכון ייעתר לבקשתו וימחק נתונים, המועמד מסתכן בכך שיראה חשוד כי ביקש למחוק נתונים – הוא ייתפס בעיני מעסיקים פוטנציאליים חדשים כמי שיש לו מה להסתיר – לזאת אני קורא בן ערובה.
המועמד חותם על הטפסים של מכוני המחקר בהם הוא מוותר על הזכות שלו לראות את הנתונים ועל הזכות לתבוע את מכון המחקר כי אין לו ברירה, הרי זו הייתה דרישה של המעסיק לבדוק אותו במכון המחקר וידוע לו, למועמד, שללא בדיקה זו הוא לא יתקבל לעבודה. המועמדים הם חסרי אונים מול המערכת. מכון האבחון עושה שימוש שלא כדין בפרטים של מועמדים כי זה נוח וחסכוני. זה משרת את המכון ואת המעסיקים הפוטנציאליים אבל זה בא על חשבון המועמדים וזה פוגע באופן בוטה בזכות שלהם לפרטיות".
