לפני כשנתיים פסק בית הדין לעבודה כי עובד מסויים לא היה זכאי לשימוע לפני פיטורים בגלל התנהלותו. מפרטי המקרה עולה, כי העובד הועסק במשך חמש שנים ברשת מסויימת הפרוסה בפריסה ארצית.
כשמונה חודשים לפני סיום העסקתו, היה העובד מעורב בתאונת דרכים במסגרת עבודתו, ובעקבותיה שהה במשך שלושה חודשים בתקופת מחלה.
כארבעה חודשים לאחר ששב מחופשת המחלה, זומן העובד לשימוע לפני פיטורים בגלל תפוקת עבודה נמוכה. מיד לאחר הזימון הוציא העובד אישור מחלה למשך שבועיים, ולא התייצב לשימוע.
מכיוון שכך נערך לו שימוע שלא בפניו, ובפרוטוקול השימוע שנשלח אליו צוין שהוא זומן לשימוע ולא הופיע. מנהלו של העובד ציין בפרוטוקול כי הוא התקשר אליו כמה פעמים ובכל פעם היה לעובד סיפור חדש למה הוא לא יכול להופיע לשימוע. לאחר שיחה נוספת ואחרונה, בה אישר העובד כי ידע על הזימון לשימוע ובחר שלא להופיע (כך נכתב בפרוטוקול), הוחלט לבצע שימוע שלא בפניו. עוד נכתב במכתב כי תפוקת עבודתו נמוכה ולכן החברה נאלצת לשקול את המשך העסקתו של העובד.
יומיים לאחר מכן הודיעה החברה לעובד שלאור הנסיבות הא מפוטר. לאחר סיום העבודה, שולמו לעובד פיצויי פיטורים, פדיון חופשה ודמי הודעה מוקדמת.
בית הדין התייחס לסתירות הרבות שמצא בגרסת העובד במסגרת ההליך המשפטי. לאור זאת פסק בית הדין לעבודה כי לאור חילופי הגרסאות של העובד ולאור גרסת החברה שלא נסתרה, ניתן לקבוע כי העובד ויתר על זכותו לשימוע ואין הוא יכול לעלות טענה על פגם בהליך פיטוריו בשל היעדר שימוע.
יש לזכור, קבע בית הדין לעבודה, כי הליך השימוע הוא מתן הזדמנות לעובד להשמיע טענותיו בטרם פיטוריו, ואם העובד אינו מנצל הזדמנות זו, טענותיו על אי מתן זכות שימוע לא ישמעו.
עוד הוסיף בית הדין לעבודה כי מתחזקת התמיהה נוכח העובדה כי תביעת העובד הוגשה כשנה לאחר המועד בו הוא קיבל את מכתב הפיטורים, אף שהוא טען בתביעתו כי הליכי הפיטורים התקיימו בצורה מעליבה ופוגעת.
בית הדין לעבודה פסק כי יש לראות בהתנהגותו של העובד ובדרך התנהלותו משום ויתור על הזכות לשימוע והזכות להישמע, והוא לא יכול להלין כשנה ובדיעבד, לאחר קבלת החלטת הפיטורים, על כך שדבריו לא נשמעו.
