לפני שלוש שנים, עם חזרתו לעבודה בתחילת שנת הלימודים, גילה לפתע מורה שבאותה עת היה עובד עירייה, כי שעות העבודה שלו צומצמו, והוא נאלץ למצוא משרה חלופית.
בית הדין לעבודה קבע שבנסיבות אלה הוא זכאי לפיצויי פיטורים, כלומר להתפטרות בדין מפוטר עם כל הזכויות הנובעות מכך.
המורה הגיש תביעה לפיצויי פיטורים, שכן לטענתו הוא התפטר בשל הרעת תנאי העבודה והפחתת היקף משרתו. בית הדין לעבודה קיבל את תביעתו והעירייה נדרשה לשלם לו פיצויי פיטורים, והוצאות משפט.
המורה החל לעבוד בתיכון כ-15 שנים קודם לתביעה. תחילה עבד במשרה חלקית ולאחר מכן עבד, במשך חמש שנים במשרה מלאה, ולאחר מכן עבד בהיקפים משתנים. בארבע השנים האחרונות לעבודתו, העובד עבד 21 שעות שבועיות.
לטענת התובע, בתחילת שנת הלימודים הופחתה משרתו ל-15 שעות שבועיות בלבד. כשפנה למנהל מחלקת החינוך בעירייה, בניסיון להגדיל את היקף המשרה, נמסר לו כי אין אפשרות להעסיקו יותר שעות בשל המצב הכלכלי הקשה שבו נמצאת העירייה, וכן בשל העובדה שהוא עצמו ביצע הפרות משמעת.
לאחר שהתריע בפני מנהל בית הספר כי אם לא יוגדל היקף משרתו הוא ייאלץ לסיים את העבודה, החליט לחפש עבודה במקום אחר ומצא עבודה חלופית במכללה.
בתגובה מסרה לו העירייה שאינו יכול לסיים את העבודה באופן מיידי, ועליו לתת לה הודעה מוקדמת לפני עזיבתו במפתיע.
המורה טען כי גזבר העירייה ביקש ממנו, לצורך קבלת פיצויי הפיטורים, להגיש לעירייה מכתב ולציין בו שעבר למקום עבודה אחר לאחר שעבר להתגורר בצפון הארץ. אלא שהמורה הדגיש כי סיבה זו אינה משקפת את המניע להתפטרותו, וכי הסיבה היחידה להתפטרותו היתה הרעת התנאים.
העירייה טענה כי המורה החל לחפש עבודה בצפון הארץ עוד לפני שנודע לו על ההפחתה בהיקף משרתו. כמו כן טענה העירייה כי תחילה שובץ המורה לעבודה 22 שעות בשבוע, אלא שמספר השעות צומצם רק לאחר שביקש לעבוד במשך שלושה ימים בשבוע, דבר שלכשעצמו גורם להפחתת המשרה.
עוד טענה העירייה כי המורה נטש את העבודה בלי להסביר למה הוא עוזב ולכן אינו זכאי לפיצויי הפיטורים.
בית המשפט קיבל את גרסתו של המורה נוכח הסתירות והשינויים שהתגלו בגרסת העירייה, שכן תחילה טענה העירייה כי עבד בהיקף של 15 שעות במשך שלושה ימים לבקשתו, ולאחר מכן טענה שבשלושת הימים עבד בהיקף של 22 שעות.
בנוסף על כך קבע בית הדין לעבודה כי מאחר שלא הוסבר למורה בשום שלב כי יוכל לחזור לעבוד במשך ארבעה ימים וכך להגדיל את היקף המשרה, ניתן לראות בכך הרעת תנאים, שבעקבותיה נאלץ המורה לחפש עבודה אחרת.
בנסיבות אלה קבע בית הדין לעבודה כי המורה התפטר בגלל הרעת תנאים שלא אפשרה לו להמשיך בעבודתו, ולכן לא היה מחויב בהודעה מוקדמת כלפי העירייה והוא זכאי לפיצויי פיטורים.
בית המשפט חייב את העירייה להעביר אל המורה את הכספים שהפרישה לו לקופת הפנסיה לצורכי פיטורים, וכן לשלם את הוצאות המשפט שלו בסכום של 5,000 שקלים.
