גננת כבת 30 מצפון הארץ הגישה למוסד לביטוח לאומי תביעה לתשלום קצבת שמירת הריון, כאשר היא מצרפת לבקשה מסמכים מאת רופא פנימאי בקופת חולים, לפיו היא איננה יכולה לעבוד עד למועד הלידה. בנוסף, צרפה התובעת עוד אישור רפואי והפעם מרופא תעסוקתי בקופת חולים, אשר טען אף הוא לחוסר כשירות לעבוד עד לאחר מועד הלידה.
הרופא התעסוקתי ציין חד משמעית כי העובדת איננה יכולה לעבוד, שכן היא סובלת מכאבי רגליים ומנפיחויות בכפות הרגליים ולכן מוגבלת בעמידה ממושכת וכן הרמת משאות כבדים מהווה עבורה סיכון בריאותי, לפיכך איננה יכולה לעבוד בגן ילדים. עוד נטען כי התובעת איננה מחוסנת מפני מחלת האדמת ולכן איננה יכולה להימצא בסביבת ילדים במשך תקופת ההיריון.
המוסד לביטוח לאומי דחה את תביעתה של הגננת לגמול שמירת הריון, מאחר ולא המציאה התובעת אישור מרופא נשים, בו אמור להיכתב במפורש כי איננה יכולה לעבוד וזאת במסגרת שמירת הריון. עוד טען ביטוח לאומי, על סמך חוות הדעת של רופא נשים מטעמה, כי מהאישורים הרפואיים שכן הומצאו, לא משתקפת סכנה ממשית להריון או לעובר, אלא מתואר מצב של בעיות רפואיות המונעות מהעובדת להתייצב לעבודה. אי לכך, סרב ביטוח לאומי להכיר במקרה דנן כשמירת הריון.
העובדת פנתה לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב והמקרה נידון בלשכתו של השופט רמי כהן, שנטה לקבל את חוות הדעת הרפואית של המומחה מטעם ביטוח לאומי לאי-עמידה בתנאים של שמירת הריון כפי שהם מעוגנים בחוק ביטוח לאומי – קרי האישורים הרפואיים שהמציאה התובעת לא נכתבו על ידי רופא נשים המוסמך לאבחן צורך בשמירת הריון וזאת על פי הסטנדרטים שמעוגנים בסעיף שמירת הריון של המוסד לביטוח לאומי.
