מתמחה במשפטים לשעבר, אשר עבד בלשכת שופט במערכת בתי המשפט, עתר לבית הדין הארצי לעבודה בטענה שבכל התקופה בה עבד כמתמחה – לא שולמו לו תוספות שעות נוספות. המדינה שילמה את ההפרש בסופו של דבר, אולם בית הדין פסק כי התנהלות המדינה במקרה זה, הייתה מזלזלת ופסק על המדינה הוצאות משפט בסך 30,000 ₪.
התובע, כיום עורך דין בעצמו, הגיש לבית הדין הארצי לעבודה בקשה לביזיון בית המשפט כנגד המדינה. לטענתו, במשך כל התקופה בה עבד בלשכת השופט בבית המשפט, לא שילמה לו המדינה תוספת שעות נוספות כפי שמחייב החוק.
לאחר שהגיש את תביעתו, לא נתקבלה תגובת המדינה. בית הדין לעבודה זימן את שני הצדדים לישיבת תזכורת אולם נציגי המדינה לא התייצבו לישיבה. רק שלושה חודשים מיום הגשת הבקשה, הגישה המדינה את תגובתה הראשונית, בה לא ניתן נימוק להתעלמותה הן מכתה התביעה והן מהזימון לישיבה. כעבור חודש, דהיינו 4 חודשים ממועד הגשת כתב התביעה, הודיעה המדינה כי תוספת השכר לה זכאי עורך הדין, הועברה לחשבון הבנק שלו.
עורך הדין אישר את העברת השכר לחשבונו אולם הוא ביקש מבית הדין להמשיך ולדון בתיק, וזאת על מנת שתתקבל בו החלטה עקרונית.
שופט בית הדין הארצי לעבודה, עמירם רבינוביץ', פסק כי נוכח העברת הכספים למתמחה, אין עוד טעם לדון בסוגיית הביזיון. אולם באותו מעמד קבע השופט רבינוביץ' כי התנהלות המדינה ואי התייצבותה לישיבת התזכורת היא חמורה ביותר, ויש בה משום זלזול בהחלטות בית הדין. לפיכך, חייב השופט את המדינה לשלם למתמחה הוצאות משפט בסך 30,000 ₪, בנוסף על תוספות השכר בגין שעות נוספות אותן דרש וקיבל.
