בספר "להפוך את החיסרון ליתרון" שכתב, בו הוא מספר את סיפורי האישי של פצוע מלחמה שאיבד את ידו במלחמת לבנון והפך לנכה, מתמקד חנוך בודין לאורך כל הספר, בפרודוקטיביות המושגת בכל תחום בחיים ברגע שאתה מודע לחסרון שלך, מקבל אותו ויתרה מכך – הופך אותו ליתרון.
בהדרכות שבודין מעביר למנהלים בארגונים מכל הסוגים, הוא עוסק בנקודה הזו גם כן: "לכל אחד מאיתנו יש חסרונות, אתה לא תוכל להיות מנהל ומנהיג טוב מבלי שתהיה מודע להם." בודין מסביר.
הספר שכתב בודין, מעמיד את הקורא בפני המציאות היחידה של פצוע ונכה – לקחת את המצב הנתון, קשה ככל שיהיה, לחדד אותו, לגבש אותו ולהתאים אותו למציאות.
לא ניתן להישאר אדיש לעלילת חייו המורכבת של חנוך בודין, 53 שנים של התמודדויות לא פשוטות עם מה שהחיים זמנו לו. הילדות בבאר שבע הנוקשה וההטרוגנית ועד לפציעה בצבא, שהביאה לקטיעת יד ולנכות, ההתמודדות עם תחרויות השחייה עד לזכייה במדליות וההשתתפות בתכנית הישרדות, שהיתה לא פשוטה אף היא ומלאת אתגרים. במיוחד, כשאתה בעל יד אחת בלבד.
"במסגרת ההרצאות שלי אני מדבר על ניהול מתוך הראייה שלי" אומר בודין "ראשית מתוך ההשוואה של הניהול לספורט – מדובר בספורט ברמה הכי גבוהה של תחרויות אולימפיות, מה שאומר: סדר משמעת ותכנון והתמודדות עם הצלחות וכישלונות. הפן השני בהדרכות למנהלים, עוסק בהתמודדות עם החסרונות. פעמים רבות המנהלים והעובדים תופשים את עצמם כנטולי חסרונות, וכאשר אתה לא מתמודד עם החסרונות שלך, אתה לא יכול להשתפר."
מה ההתמודדות עם החסרונות תורמת למנהלים?
"מודעות לחסרונות ושיתוף שלהן עם הכפופים, מייצרת אמון, אמפתיה ואנגיג'מנט אצל העובדים. עובדים לא יכולים להזדהות עם מנהל שאין לו חסרונות. בנוסף, עובדים שמודעים לחסרונות של המנהלים שלהם, ומנהלים שמאפשרים ופתוחים עם העובדים, יכולים לסייע למנהלים במקומות בהם הם יותר חלשים."
כיצד הופכים את החסרונות ליתרונות?
"כאשר אנו מודעים לחסרונות שלנו, אנו יכולים להתמודד איתו ולצאת לדרך של הצלחה מתוך הכרת החסרון. בדיוק כשם שאני הבנתי והפנמתי שנותרה לי יד אחת ושהפכתי לנכה, בחרתי להתאמן בשחיה ולחזק את היד האחת שנותרה לי. שחיה ביד אחת היא מאוד מאתגרת. אך מאחר והייתי מודע לחסרוני לא ויתרתי. ידעתי שעליי לפצות על החוסר ביד, באמצעות הרגליים ובהדרגה השתפרתי והפכתי את אימוני השחיה לקבועים ותכופים. בסופו של דבר הצלחתי."
חנוך בודין השתתף במשחקים הפאראלימפיים שנערכו בסיאול 1988 הוא זכה ב-5 מדליות, שתיים מהן מדליות זהב, תוך כדי קביעת שני שיאי עולם. במשחקים הפאראלימפיים שנערכו בברצלונה 1992 הוא זכה בשתי מדליות נוספות, כשבמשחקים אלו היה חבר גם בנבחרת הכדורעף הישראלית. בסך הכל השתתף ב-6 משחקים פאראלימפיים כמתחרה; באולימפיאדת הנכים אתונה (2004) הוא נשא את דגל המשלחת הישראלית בטקס. אין ספק שבודין הצליח בגדול, להפוך את החסרון שלו ליתרון מובהק.
"אחת התאוריות שלי לגביי ניהול" אומר בודין "היא שמנהלים שוכחים בשלב מסוים את השלבים שהם עברו בדרך לניהול. הם לא זוכרים שפעם גם הם היו עובדים זוטרים, וזה דרך כלל כיוון שאנשים מסתכלים וחושבים שהם מושלמים. אני אומר למנהלים – תשתפו את הכפופים לכם בחסרונות שלכם, וספרו להם כיצד התגברתם עליהם והגעתם לאן שהגעתם."
כיצד זה מסייע בניהול?
"אפקט פיגמליון היא תאוריה שכיחה ומוכרת הגורסת כי ככל שתצפו ליותר תקבלו יותר, בהתאם לכך ש'נבואה מגשימה את עצמה'. זה נעשה ע"י יצירת הזדהות של העובדים ואין דרך ליצור הזדהות אצלך העובדים, מבלי להראות חולשות. כאשר מנהל חושף את חולשותיו בפני העובדים שלו, הם יכולים לראות גם את החזקות ולאן וכיצד הם עצמם יוכלו להתקדם."
איך אתה ממשיל את תחום הניהול לספורט?
"ספורט ובמיוחד ספורט מקצועי ואולימפי, הוא מרוץ למרחקים ארוכים. בדיוק כמו בספורט גם ניהול הוא תהליך מתמשך וקבוע. ההכנה לתחרויות שחיה אולימפיות נמשכת 4 שנים, זה זמן ארוך מאוד כשבסוף התהליך השחיין משתפר במקרה הטוב בכמה עשיריות השנייה.
גם ניהול הוא תהליך ארוך טווח והשיפורים בו הדרגתיים.
בנוסף בספורט ישנם שיאים ונפילות כל הזמן. גם בתהליך הניהול זה קורה, ובהדרכות אני מלמד את המנהלים כיצד להתמודד איתן ולתרגם את הכישלונות להצלחה.
את תהליך הניהול, כמו בספורט, בונים בכמה שלבים ואין קיצורי דרך. זה סולם שצריך לטפס עליו ואם מורידים שלב בסולם ניפול עד למטה. צריך לדאוג שכל השלבים מתקיימים. צריך סדר ומשמעת כמו גם נחישות, מחקר, ותהליכי שיפור. מנהל אחראי על הרבה גורמים ועליו לחשוב היכן הוא רואה את עצמו בסוף התהליך."
חנוך בודין מעביר הדרכות למנהלים בארגונים גדולים ומוכרים כגון: AIG , מיקרוסופט, אינטל, אמדוקס, תדיראן ורבים נוספים.
