ביה"ד האזורי לעבודה בת"א קיבל לאחרונה תביעה של עובדת לקבלת גמלה עבור תקופת שמירת היריון בת 4 חודשים שנדחתה על ידי הביטוח הלאומי, בניגוד מוחלט לשתי חוות דעות שהוגשו על ידי מומחים שמינה ביה"ד עצמו.
העובדת הועסקה כגרפיקאית, כאשר עבודתה התבצעה בישיבה מול המחשב. לאחר שביקרה בשבוע ה-23 להיריון אצל אורתופד שהמליץ על עבודה בחצי משרה, הגיעה העובדת עוד באותו יום לרופא נשים שמילא עבורה טופס אישור רפואי לעניין גמלה לשמירת היריון. לאחר בדיקה החליט רופא הנשים כי אין די בהפחתת היקף המשרה, אלא עליה לחדול מעבודתה לחלוטין.
לאחר קבלת הודעת דחיית בקשתה לגמלה, העבירה העובדת לביטוח הלאומי עותק מבדיקת מומחה אורתופד בה הומלץ לה על הימנעות מישיבה ממושכת בשל החשש לפריצת דיסק, אולם בביטוח הלאומי הוחלט להותיר את סירוב מתן הגמלה על כנו.
ביה"ד מינה מומחה מטעמו וביקש ממנו לברר אם מצבה הרפואי של העובדת חייב אותה להיעדר מעבודתה בהריונה עקב מצב רפואי הנובע מההיריון ושיש בו כדי לסכן אותה או את העובר, התנאי הראשון הקבוע בחוק לקבלת גמלת שמירת היריון. על פי חוות הדעת שהגיש, קבע המומחה כי התשובה לשאלה זו היא שלילית. בנוגע להמלצת האורתופד לעבוד בחצי משרה כשהיתה העובדת בהיריון בשבוע ה-23, כתב המומחה מטעם ביה"ד: "אין כל המלצה לשמירת היריון, אין המלצה להימנע מישיבה ממושכת, אין המלצה לטיפול תרופתי או טיפולים אחרים, אין בקשה לבדיקות הדמייה ואין הזמנה לבדיקת ביקורת למעקב. אין גם אבחנה, ואפילו לא חשד, לפריצת דיסק".
המומחה קבע כי "ככל שידוע לי, עצם הזדקקות למנוחה מוחלטת במהלך ההיריון, ואפילו מסיבה רפואית, איננה מזכה לגמלת שמירת היריון באופן אוטומטי, אלא במגבלות חוק גמלת שמירת היריון… אילו היה אחרת כל היריון שמלווה בתלונות של כאבי גב היתה מזכה בגמלת שמירת היריון ולא כך הוא".
מינוי מומחה נוסף
לאחר כל זאת הבין ביה"ד ששגה בשאלה שהפנה למומחה, שכן הרופא המליץ לעובדת על שמירת היריון לא בשל מצבה הרפואי המסכן אותה או את עוברה, אלא דווקא בשל התנאי השני הקבוע בחוק: "סוג העבודה, מקום ביצוע העבודה או אופן ביצוע העבודה מסכנים את האישה בשל היותה בהיריון, או את עוברה… ולא נמצאה לה עבודה חלופית מתאימה על ידי מעבידה".
לפיכך מינה ביה"ד מומחה נוסף מטעמו שהתבקש לברר את העניין, אולם בחוות דעתו התייחס גם המומחה השני לחלופה הראשונה בלבד, וקבע כי היעדרות העובדת מהעבודה לא התחייבה בשל מצב רפואי הנובע מההיריון ומסכן אותה או את העובר. "אינני רואה כל קשר בין הכאב לבין ההמלצה להפסקת עבודתה. כמו כן מן הראוי היה להפנותה לרופא תעסוקתי ולא ראיתי הפנייה ובדיקה שכזאת… מסקנתי היא כי שמירת ההיריון במקרה זה איננה מוצדקת", קבע המומחה. העובדת טענה בתגובה כי המומחה השני כלל לא השיב לשאלה שנשאל על ידי ביה"ד, ולא התייחס לחלופה השנייה הקבועה בחוק כפי שנתבקש.
על אף שההלכה הנהוגה בבית הדין לעבודה היא לתת משקל נכבד לחוות דעתו של המומחה שמונה מטעמו, בכל זאת הוחלט כאמור לקבל את התביעה. "לדעתנו אך סביר הוא שאישה הרה, שבעת הריונה מורה לה רופא הנשים שלה לחדול מעבודה, תנהג על פי הוראת הרופא", קבע בית הדין. "יתרה מכך, המומחיות בנושאי היריון ולידה שייכת לרופא הנשים והדעת נותנת שהמילה האחרונה בדבר שמירת היריון מסורה לו, ולא לאורתופד שבדק את המטופלת קודם לכן… כשהצדדים שתקו לעניין מציאת עבודה חלופית, מסיק בית הדין שעבודה כזו לא נמצאה לעובדת".
ביה"ד נתן משקל שולי בהחלטתו לשתי חוות הדעת של המומחים שמינה, שמתחו ביקורת על כך שהעובדת כלל לא נשלחה לבדיקות שיאמתו את החשדות הקיימות לפריצת דיסק. "בכל הכבוד, התובעת אינה אמורה להינזק מכך", ציין ביה"ד. "מה מצופה מתובעת אשר מקבלת הוראה מרופא נשים להפסיק את עבודתה? לבקשו לשלוח אותה לבדיקות נוספות? לדרוש כי יפנה אותה לרופא תעסוקתי? הדעת נותנת שאין זו תוצאה המתיישבת עם תכליתו הסוציאלית של חוק הביטוח הלאומי".
כך הכריע ביה"ד כי גם אם הצדק עם המומחים מטעמו ולא היתה הצדקה לשמירת היריון, חוות הדעת שלהם התבססו על היעדר תיעוד בדיקות תומכות המלצה, ולאחר שהעובדת כבר שהתה בפועל בשמירת היריון. "דעתנו היא שאין לזקוף לחובת התובעת מחדל לכאורה של רופא מלנמק כדבעי את המלצתו. הכתובת למחדל זה אמורה להיות קופת החולים ולא התובעת", ציין ביה"ד וחייב את הביטוח הלאומי בתשלום גמלת שמירת היריון.
[ב"ל 39581-02-12 עגאייב נ' ביטוח לאומי]