בית הדין לעבודה נדרש לפסוק בתביעתו של עובד שכיר, אשר הועסק כמנהל מכירות, במסגרת חוזה העסקה אישי. על פי החוזה, העובד זכאי לשכר יסוד בסך 3,335 ש"ח ועוד עמלות בשיעור של 25%. בהסכם ההעסקה אף נקבע במפורש כי אם לא יהיה רווח אלא הפסד לחברה, העובד יישא בהפסד (בגובה העמלה).
כעבור כארבע שנים נחתם עם העובד חוזה חדש בו נקבע שהעמלות שישולמו לו יהיו בשיעור 40% מהרווח הנקי של כל עסקה ואם העסקה תסתיים בהפסד, העובד יישא כאמור בהפסד עד לתקרה של 40%.
העובד פנה אל בית הדין בטענה כי השכר הכולל שנקבע בחוזה אינו כדין. העובד הכחיש את העובדה שחתם על העמוד האחרון בחידוש החוזה וטען שגם לו היה חותם עליו, דינו של סעיף זה – המחייב אותו לשאת בהפסד – להתבטל היות שהוא נוגד את תקנת הציבור.
המעסיק הנתבע טען מנגד כי הסכם העבודה שקבע את תנאי התגמול וההפסד נחתם על ידי שני הצדדים, מתוך הסכמה וכי אין מקום לדון בביטול הסעיף מהסיבה שהוא נוגד את תקנת הציבור, שכן סעיף 25(א)(6) לחוק הגנת השכר מאפשר ניכוי חוב של עובד ובלבד שניתנה התחייבות העובד בכתב.
בית המשפט פסק: המעסיק החתים את העובד על סעיף לא חוקי!
בבואו לבחון את הסוגיה המשפטית, קבע בית המשפט כי סעיף 30 לחוק החוזים קובע שחוזה שתוכנו סותר את תקנת הציבור בטל. הסכם עבודה שמחייב עובד שכיר לוותר על חלק משכרו ולשאת בהפסדי החברה מנוגד לחוק שכר מינימום ולכן דינו להתבטל.
בפסק הדין נכתב כי: "בית המשפט יוכל לחייב צד לקיים את החוזה, כולו או מקצתו. בנסיבות העניין ולמרות שחלק מהוראות ההסכם נוגדות את תקנת הציבור, אין מקום להשיב את השכר ששולם הן בדמות של שכר בסיס או בדמות של עמלות. על פי הדין המעביד אינו רשאי לדרוש שכר ששולם לעובד. לא זו אף זו, בין העובד למעסיקו לא מתקיים מאזן כוחות, שכן המעסיק הוא שמשלם לעובד ומעסיק אותו והעובד רוצה לעבוד ויסכים לחתום כמעט על כל הסכם. בעוד שהעובד נמצא לבדו, מהצד של המעביד ישנם יועצים משפטיים וחשבונאיים. אין זה משנה אם הוסבר לתובע או לאו, הסעיפים בהסכם הנוגעים להשבת שכר ונשיאה בהפסדי המעסיקה הנם סעיפים בניגוד לחוק ולפיכך אין להם תוקף משפטי."
עובד אינו יכול לוותר על זכויותיו הקוגנטיות. גם אם נדרש על ידי המעביד לחתום על סעיף זה או אחר וגם אם עשה זאת בחפץ לב. חוזה אישי אינו מבטל זכויות מגן ולכן דינו להתבטל. הלכה פסוקה ומושכלת יסוד בדיני עבודה היא כי זכויות המוקנות לעובד מכוח חוק מגן אינן ניתנות לוויתור. כאשר מדובר על עובד שכיר תנאיו שונים מעובד עצמאי או שותף והוא זכאי לזכויות מגן. לכן אינו יכול לשאת בהפסדי החברה ולא ניתן לנכות כספים ממשכורתו כך שזו לא תעמוד בדרישות החוק.
למעסיק אסור לחייב עובד שכיר לשאת בהפסדים והוא אינו רשאי לנכות משכר העובד את ההפסדים. זהו סעיף לא חוקי שאין להכיל בחוזה ואם נוסף סעיף זה, דינו להתבטל.
היות שהמעסיק לא היה רשאי להחתים את העובד השכיר על סעיף המחייב את העובד לשאת בהפסדי החברה, המעסיק לא היה רשאי לנכות כספים משכר העבודה לאורך כל תקופת ההעסקה. לכן, בית המשפט חייב את המעסיק לשלם לעובד סך של 43,200 ש"ח בגין שעות נוספות בניכוי 1,000 ש"ח בגין השתתפות העובד בעלות המחשב, 5,000 ש"ח שכר טרחת עורך דין ועוד 1,000 ש"ח בגין הוצאות משפט.