בית הדין לעבודה מטפל בתביעות הקשורות בעובדים, מעבידים והיחסים ביניהם עם דגש על זכויות יסוד כגון שכר, הבראה, פנסיה, גמול שעות נוספות ועוד שאר נושאי "ליבה" השייכים לקטגוריית דיני עבודה. ישנם מעט מאוד מקרים שבהם בית הדין דן בנושאים שאינם מוגדרים בצורה מפורשת בחוק. מקרה של פיטורים בצורה משפילה הם בין המקרים היוצאים מן הכלל, וחשוב שכל מעסיק יכיר בהם.
מעסיקים רבים ועובדים רבים רואים בתהליך הפיטורים סיטואציה שבה מותר או צריך "לשרוף את כל הגשרים". במקרים רבים המעסיק הוא זה שבוחר לפטר עובד, מסיבה זו או אחרת, ובוחר לעשות זאת בצורה מכוערת ומשפילה, הן כדי לפגוע בעובד והן כדי לייצר פחד בקרב שאר העובדים.
אך האם מותר למעסיק לפטר עובד בצורה משפילה ומבזה, גם במקרה שהפיטורים נעשו משיקולים ענייניים ומוצדקים, והעובד המפוטר קיבל את כל הזכויות המגיעות לו מתוקף הפיטורים?
בית הדין לעבודה מתייחס גם לסוגיה זו של פיטורים בבושת פנים. אף על פי שאין הוראת חוק במכלול דיני העבודה בה קיימת קביעה ברורה לגבי סוגיה זו, מקרה שנידון בבית הדין לעבודה ממחיש את עמדתו של בית הדין לעבודה בעניין פיטורי עובד בבושת פנים.
במקרה דנן, עובד מבוגר שהועסק מספר שנים במפעל פוטר מעבודתו. הנהלת המפעל בחרה לבשר לו על דבר הפיטורים בשיחת טלפון. בנוסף, ההנהלה אסרה על העובד המפוטר להגיע למפעל על מנת לאסוף את חפציו ולהיפרד מעמיתיו לעבודה. בעקבות כך העובד תבע את המפעל בגין עוגמת הנפש שנגמרה לו במסגרת הפיטורים שנעשו לטענתו "בבושת פנים".
בית הדין לעבודה פסק: ההנהלה התייחסה לעובד בצורה "לא מכובדת"
בית הדין לעבודה קבע שהדרך שבה הנהלת המפעל פיטרה את העובד, דרך שיחת טלפון, הייתה 'לא מכובדת' וכן 'לא מכבדת' את גילו, תפקידו ומעמדו במפעל. בית הדין קיבל את טענתו של העובד בכך שהנהלת המפעל פגעה בו וגרמה לו עוגמת נפש מרובה בכך שהפיצה ברבים את השמועה על פיטוריו בקרב העובדים מבלי לתת לו הזדמנות להסביר את הצד שלו ומבלי לאפשר לו להיפרד מעמיתיו בצורה הנהוגה.
בית הדין פסק כי אכן נגרמה לעובד עוגמת נפש היות שתהליך הפיטורים הבלתי מכובד לא התיישב עם תכליתם של חוקי העבודה. ממקרה זה ניתן ללמוד כי בתי הדין לעבודה מעניקים לעובדים סעדים/ הגנה בתהליך הפיטורים באופן רחב יותר מהתייחסות לזכויות סוציאליות וסעיפים המוגדרים בחוק.
בית הדין לעבודה מכיר בחשיבותו של מקום העבודה בחייו של העובד. היות שכך, לתהליך הפיטורים של עובד יש השלכות שהן מעבר לזכויות סוציאליות וכושר השתכרות. מקום העבודה הינו המקום שבו שוהה העובד מרבית משעות הערות שלו והוא מייצר קשרים חברתיים עם העמיתים לעבודה. מערכת יחסים זו הינה מרכזית וחיונית לאדם והוא זכאי שתהיה לו הזכות לסיים את מערכות היחסים הללו ולהתנתק ממקום העבודה, שהיה כל כך מרכזי בחייו, בצורה נאותה.
היות שהמפעל לא אפשר לעובד לסיים את עבודתו בצורה מכובדת, הוא למעשה גרם לו עוגמת נפש, כך פסק בית הדין לעבודה וחייב את המפעל לשלם לו פיצויים בגין עוגמת נפש בסך של 20,000 ש"ח.