הנתונים המובאים כאן הם מארצות הברית, אך בריונות במקום העבודה היא תופעה עולמית וקיימים נתונים ממדינות ה-OECD וממדינות אירופה, וישראל כחברה שאינה משוחררת מאלימות, עדה גם היא לבעיה. 27% מהעובדים בארצות הברית חווים כעת או חוו בעבר יחס מתעלל במקום העבודה, 21% היו עדים ליחס כזה. אלה נתונים מסקר 2014 של המכון לבריונות בעבודה (Workplace Bullying Institute) בארה"ב, שכלל 1,000 עובדים.
תוצאות הסקר מראות שם שהמעסיקים נכשלים בטיפול ביחס מתעלל ובלתי ראוי מצדם של מנהלים ועובדים זוטרים גם יחד. כתוצאה מכך הבריונות – שנעה מאיומים והשפלות ועד להפחדות, הרס עבודה או התעללות מילולית – נמשכת. המודעות לבריונות במקום העבודה (ובכלל) עלתה בתקופה האחרונה, אבל עורכי המחקר ציינו שאין שוני גדול בין תוצאות הסקר הנוכחי לבין תוצאותיהם של סקרים שנערכו ב-2007 וב-2010. החוקרים ציינו גם שרוב הנוהגים בבריונות הם בוסים ורובם גברים.
יותר מתעללים גברים ויותר קורבנות נשים
40.1% מהמשיבים לסקר אמרו שהבוסים שלהם היו המבצעים העיקריים של התנהגות בריונית ומתעללת. 56% אמרו שלמתעלל הייתה דרגה גבוהה יותר מאשר לקורבן, 33% ציינו שההתעללות התרחשה בין עובדים באותו הדרג, ו-11% דיווחו שהבריונות כללה כפיפים. 69 מהמשיבים אמרו שמחוללי ההתנהגות הפוגענית היו גברים, ו-31% דיווחו שהיו אלה נשים. בין המשיבים לסקר שסבלו מבריונות או היו עדים לה, 60% דיווחו שהקורבנות היו נשים, 40% דיווחו על קורבנות גברים.
כיצד מגיבים המעסיקים? 25% מהמשיבים אמרו שהמעסיקים שלהם הכחישו את הנעשה ולא חקרו תלונות. 16% אמרו שהמעסיקים הקלו ראש או תיארו את הבריונות כלא רצינית. 15% אמרו שהמעסיקים מצאו צידוק לבריונות ואמרו שהיא תמימה ודרך שגרתית לעשות עסקים. רק 12% דיווחו שהמעסיקים נקטו בפעולות להפחתת הבריונות באמצעות נהלים ותהליכים. במקביל, 11% אמרו שהמעסיקים שלהם הגנו על ההתנהגות הפוגענית כאשר המבצעים היו בכירים ומנהלים. 10% דיווחו שהמעסיקים הכירו בהתנהגות והראו דאגה לעובדים הנפגעים. 6% מהנסקרים אמרו שהמעסיקים גינו את הבריונות ויישמו מדיניות של אפס סובלנות כלפיה. 5% לעומת זאת, דיווחו על מעסיקים שעודדו התנהגות פוגענית כהכרחית בארגון תחרותי.
הנתונים מדאיגים גם בישראל: איתן מאירי, פסיכולוג ארגוני ותעסוקתי שחוקר את הנושא והתראיין ב"דה מרקר" לפני מספר חודשים, אמר כי 1 מכל 4 עובדים חוו ויחוו בעתיד התעמרות בעבודה. גם בישראל מרבית המתעללים הם גברים, ורוב הפוגעים הם מנהלים ישירים. אחת הבעיות המאפיינות את התופעה היא השתיקה. חלק מהעובדים הפגועים חוששים למקום עבודתם ועל כן הם אינם מתלוננים על כך באופן רשמי, חלקם מקבלים את רוע הגזירה במחשבה שכך הם הדברים בשוק העבודה. כיום עדיין אין חקיקה ישירה או עקיפה בנושא.