ז'אק לאקאן היה אחד מחשובי הפסיכואנליטיקנים, הוא פעל בצרפת בסוף המאה הקודמת ופיתח תיאוריה חדשה שבסיסה מושג האיווי. האיווי על פי לאקאן, הוא הרצון הפנימי הדוחף אותנו קדימה, הוא הסיבה בגללה אנחנו קמים בבוקר ויוצאים בין השאר לעבודה, הוא מה שמקנה לנו את טעם החיים. אנשים חסרי איווי הם מתים בעודם חיים ובמקרים חמורים יותר יסבלו מדיכאון.
[adrotate banner="27"] מושג האיווי עשוי לסייע גם לאלו העוסקים בניהול משאבי אנוש. אין צורך בידע נרחב בפסיכולוגיה או פסיכואנליזה, מה שחשוב יותר היא היכולת לזהות את האיווי של העובד, את הרצון הפנימי שלו, את מה שדוחף אותו להגיע למקום העבודה הרבה מעבר לשיקולי השכר. לכל עובד איווי משלו- יש אלו הנהנים להציג עצמם בפני מספר גדול של בני אדם ויבחרו בעיסוקים כמו תיאטרון או שירות לקוחות. יש אלו שהאיווי שלהם הוא הרצון ביצירה ויבחרו עיסוקים בהם יוכלו לבטא עצמם בתחומים אלו כגון סופרים, תסריטאים, ציירים ופסלים או מפתחי מוצרים חדשים. יש אלו שהאיווי שלהם הוא שליטה ויבחרו לשרת בארגונים כמו צבא ומשטרה, אבל גם בארגון שלהם הם יגלו נטייה לעסוק בתפקידי ניהול, לתת הוראות לאחרים ולהיות אחראים על פרויקטים חדשים. אלו בעלי רצון לטפל יבחרו במקצועות טיפוליים כגון עבודה סוציאלית או פסיכולוגיה, בארגון שלכם הם יעדיפו לעסוק בתפקידי הדרכה.
לאקאן מדגיש כי לכל אדם האיווי שלו והיכולת לגלות את האיווי החבוי בנו ולממש אותו בחיי יום יום, היא המפתח להצלחה. כל שאנשי משאבי האנוש נדרשים לעשות, הוא לגלות מהו האיווי החבוי אצל העובדים בארגון, מה עמוק בליבו דוחף אותו בחיים ואיך ניתן לרתום את הרצון הזה לצרכי הארגון.
אחת הדרכים המיושמות כיום בחלק מהחברות, בעיקר מחברות הי-טק, לניצול נכון יותר של האיווי, היא לתת לעובדים יום פנוי בחודש או בשבוע, לעבוד על מה שהם רוצים. בדרך זו העובד מטבע הדברים פונה לכיוונים שמשקפים את האיווי שלו, וכך גם הארגון וגם העובד יוצאים נשכרים.
