הכרה בהישגי עובדים מבוצעת במגוון דרכים: מתן בונוס, הכרזה על הצטיינות באמצעות כלי התקשורת של הארגון, מתן הטבות ועוד. הכרה בהישגים של עובדים היא מרכיב חשוב בהצלחתה של סביבת העבודה, אבל כדי שזה יקרה, צריך להטעין את ההכרה בהישגי העובדים במשמעות. איך עושים זאת? כותבים מאתר Inc. תרמו את תובנותיהם בעניין ואנו הוספנו עוד אחת לרשימה:
קחו בחשבון את כל הצדדים. ראשית, ההכרה בהישגי העובדים צריכה להיות בעלת משמעות עבור החברה. ודאו שאתם קושרים כל הכרה למטרה שניתנת למדידה, למשל לאחוזי עלייה ברווחים, ירידה בכמות השיחות למחלקת התמיכה או חיסכון בהוצאות. שנית, הכרה צריכה להיות בעלת משמעות עבור מי שמקבל אותה. לא כל ההכרות שוות זו לזו. המילניומים (בני דור ה- Y) באופן מיוחד רוצים ניסיון ומשתוקקים להבין באופן עמוק יותר איך הם הופכים לחלק מהצלחת הארגון. התאמצו להבין את האנשים שיקבלו את ההכרה במטרה לדעת מה יחדיר בהם מוטיבציה.
הכרה בהישגי עובדים שיש בה אמירה. אחת הסיבות שפרס נובל כה נחשק היא, שנלווה אליו סכום של 1.2 מיליון דולר במזומן. לא כולם זקוקים לכסף הזה, אבל העובדה שאלפרד נובל הקדיש את הונו הרב לחלוקת הפרס ולא למשפחתו או לצדקה, מראה עד כמה היו חשובות לו ההתפתחויות בפיזיקה, כימיה, רפואה, ספרות וקידום השלום. שבחים, פדים לעכבר וספלי קפה הם בסדר גמור, אבל יש מהם בלי סוף. אם אתם באמת רוצים לתגמל מישהו, עשו זאת על ידי השקעה מהמשאבים המוגבלים כמו כסף, משרד טוב יותר או יותר זמן פנוי.
שאלו מה חשוב. עובדים ישמחו אם ההכרה בהם תבוא לידי ביטוי בתשלום בונוס, אבל חלקם ירגישו שאינם מוערכים מספיק אם לבונוס לא תתלווה הכרה פומבית שתיאמר בקול או בכתב ותצהיר על תרומתם לארגון. טיפוסי אישיות שונים מונעים על ידי דברים שונים, ואלה יכולים להיות הכרה פומבית או בארבע עיניים, כסף, פרסים, ארוחת צהריים עם הבוס, ימי חופש. איך תדעו מה נכון? אנשים יודעים מה גורם להם לחוש מוערכים, אז פשוט שאלו אותם.
אל תהיו קמצנים. מחקרים מראים שרוב המנהלים מעניקים לעובדיהם הכרה מועטה מדי, לא ההפך. הכרה ופרסים מועילים ורוב המנהלים יצאו נשכרים אם לא יקמצו בהם. צורת ההכרה האפקטיבית ביותר היא פשוט אמירת תודה בקול או בכתב. הכרה מועילה במיוחד כאשר המנהל יוזם אותה וכאשר היא מותנית בביצועים – לא רק בנוכחות.
אל תגזימו (תוספת שלנו). נכון, המילניומים אוהבים הכרה. כולם אוהבים הכרה, אגב. לכן מנהלים נדיבים צריכים להיזהר מהכרת-יתר. מכתבי תודה מפוארים, קריאות הודיה נלהבות בפגישות, הודעות בתפוצה נרחבת – כל אלה קורצים מאוד בהתחלה, אבל מאבדים מערכם אם יש אינפלציה בהם. צריך למצוא את המינון שיגרום לכל הכרה להיות בעלת ערך, גם כי צריך להתאמץ כדי להשיג אותה וגם כי הענקתה תורמת משהו – חומרי או רגשי, למקבליה.