חברת שיווק והפצת ציוד מכני הנדסי, הגישה תביעה בבית הדין האזורי לעבודה כנגד שלושה מעובדיה הבכירים בעבר, אשר עזבו את החברה ופתחו חברה מתחרה, כשהם, לטענת כתב התביעה, עושים שימוש במידע סודי של התובעת לרבות מחירים והנחות שהתכוונה להציע.
התובעת ביקשה למנות כונס נכסים לחברה המתחרה, אשר ישמור אצלו את המידע הסודי, אולם שופטת בית הדין האזורי לעבודה, שרה מאירי, דחתה את הבקשה. התובעת ערערה לבית הדין הארצי לעבודה שם התקבל הערעור.
השופטת מאירי אומנם מינתה את עו"ד מירב שחר לכונס נכסים של החברה המתחרה, אולם כאשר ביקשו הנתבעים לבטל את מינוי הכונסת – אישרה השופטת מאירי את המהלך. השופטת אף קבעה כי חומרים שתפסה עו"ד שחר ממחשבי החברה המתחרה, לא יוכלו לשמש כראיה בתביעה.
כאמור, התובעת עתרה לבית הדין הארצי ושם שפר מזלה. שופט בית הדין הארצי לעבודה, שמואל צור, פסק כי החלטת השופטת מאירי נוגדת לא רק את תקנת הדין לסדר האזרחי (תקנה 210) אלא אף משוללת בסיס בכל הליך משפטי.
השופט צור: "אין פוסקים בלא לשמוע את הצד שכנגד, אלא במקרים שהדבר מתאפשר בחוק או בסדר הדין. בכך יש משום פגיעה חמורה בזכות הדיונות של המערערות, המשפיעה על זכותן המהותית. מטעם זה בלבד דין החלטת בית המשפט האזורי להתבטל."
בית הדין הארצי פסק כי על בית הדין האזורי לדון בבקשה לצווי המניעה במעמד שני הצדדים, וכי לא הייתה כל סיבה לבטל אותו.
