עובדת בחברת שמירה פנתה לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, בבקשה להגיש תביעה ייצוגית כנגד המעסיק. לטענתה, חברת השמירה לא שילמה לה ולשאר עובדי החברה (כ-4,500 עובדים), תוספת ותק במשך שבע שנים. העובדת חישבה את תוספת הוותק בסכום של כ-4 מיליון ש"ח ועוד הפקדות לקרן הפנסיה בסך כ-56 מיליון ש"ח. זכויות אלו הוקנו לעובדים מכוח צו הרחבה ולא נאכפו בחוזה הקיבוצי.
חברת השמירה טענה מנגד, כי היא חתומה על הסכם עבודה קיבוצי של הארגון הארצי למעסיקים בענף השמירה מול ההסתדרות. לטענת החברה, מאחר ויש הסכם קיבוצי הרי שאין מקום לתביעה ייצוגית.
שופטת בית הדין האזורי לעבודה, ד"ר אריאלה גילצר, פסקה כי חל על הצדדים הסכם קיבוצי ועל כן הגוף האמון על זכויות העבודה, הלכה למעשה, הוא ההסתדרות ומכאן שלא ניתן לתבוע את המעסיק במסגרת תביעה ייצוגית.
לדברי השופטת, ד"ר גילצר: "אין ספק, ולצערנו הדבר הינו בגדר ידיעה שיפוטית, כי לעתים עובדי קבלן בענף זה מנוצלים על ידי מעסיקים וזכויותיהם מקופחות. עם זאת, הפתרון איננו באמצעות תובענות ייצוגיות – אלא באמצעות מציאת פתרון לאכיפת ההסכמים הקיבוציים בפיקוחו של משרד התמ"ת".
השופטת ד"ר גילצר התייחסה לנזקים שעלולים להיות נחלתם של שני הצדדים המעורבים, הנזק לעובדים שיאלצו לוותר על זכויותיהם הקוגנטיות במסגרת ההסכם הקיבוצי והן למעסיק. בנקודה זו התייחסה השופטת לסכום התביעה – למעלה מ-60 מיליון שקלים, וציינה כי הגשת תביעה ייצוגית בסדר גודל כזה, עלולה לפגוע אנושות בחברה ובכך לגרום לפיטוריהם של העובדים, וביניהם כ-4,500 עובדי שמירה.
