מיליוני עובדים בכל רחבי יבשת אירופה חברו יחדיו אתמול ליום שביתות מאורגן במחאה כללית על מדיניות הממשלות והאילוצים הנכפים אליהן ע"י ארגון האיחוד האירופי.
גל השביתות המאורגן שהתנהל במקביל במספר מדינות אירופה, היה גל מחאה שבהחלט נשמע ומאותת על שינוי אפשרי בגישתם של מנהיגי הארצות. גל השביתות היה אקטיבי וכלל מחאה פעילה הכללה אלפי הפגנות בכל רחבי היבשת ואף הגיע למסדרונות ההנהגה בחלק מהמדינות.
הפגנות העובדים של 14 בנובמבר 2012 יחקקו בספר הזיכרונות העולמי כאחת הפעילויות הגדולות ביותר שאורגנו אי-פעם, עם יציאתם לרחובות של עובדים ב-26 מדינות באירופה כנגד מדיניות הצנע של האיחוד האירופי, כלומר לא רק אזרחיהם של המדינות שנפגעו בצורה החזקה ביותר ממשבר החובות האירופי (יוון, איטליה, ספרד ופורטוגל), אלא גם במדינות החזקות והעמידות נרשמו הפגנות המוניות כנגד המהלכים האחרונים של האיחוד (כגון גרמניה) ואף במדינות שמחוץ לאיחוד אך מושפעות מהמהלכים האחרונים (כבריטניה ובלגיה).
השביתות וההפגנות נוהלו על ידי: "קונפדרציית ארגוני העובדים האירופית" אשר ראשיה גם פרסמו רשימת דרישות ברורה ממנהיגי המדינות האירופיות. ברשימה: הבטחת תעסוקה לצעירי היבשת, החזרת ושימור זכויות סוציאליות ואכיפת שכר הוגן עבור עבודה, ובנוסף קידום חקיקות בנושא הגדלת מיסוי במטרה לצמצם גזרות וקיצוצים על גבם של העובדים.
דרישות אלו נמצאות על סדר היום ברחבי אירופה כבר זמן רב וחילוקי הדעות בנוגע לאופן פתרונם גדול. מדיניות הצנע המיושמת באיחוד, לרוב תוך הפעלת לחץ וכפייה במתן החילוצים, ע"י המדינות הגדולות והמבוססות יותר, הביעו לעלייה דרסטית בשיעורי האבטלה של הצעירים במדינות השקועות בחובות, לדוגמה בספרד וביוון אחוזי האבטלה בקרב צעירים עמדו לפני פרוץ המשבר על אזור 20 האחוזים, וכיום הם חוצים את רף 50 האחוז! כלל אחוז הצעירים המובטלים בגוש היורו כולו עלה מאזור 20 האחוזים ל30 אחוז באופן רוחבי, דבר המורגש באופן חזק ברחובות הערים הגדולות.
בעיית האבטלה בקרב צעירים צריכה להדאיג את ראשי המדינות שכן אי הכשרתם של צעירים וצבירת ניסיון וותק תגרום לבעיות נוספות עשרות שנים קדימה: שכן כח אדם שאינו מיומן לא יוכל להחליף את כח האדם הנוכחי ומשרות רבות יאלצו לעבור מגוש היורו למקומות אחרים בעולם.
הנגיסה בזכויות הסוציאליות ואי מתן שכר הוגן הינם בעיות אשר מתפשטת ברחבי היבשת, בה עלות המחייה מאמירה בעוד המשכורות צונחות. בעיה זו משתלבת עם בעיה נוספת, הקיימת ומורגשת גם בישראל, של הרחבת אחוז המשרות החלקיות והמשרות הזמניות – בעיה עולמית שניכרת בשנים האחרונות. שילוב של גורמים אלו (הפחתת השכר, צמצום השעות וביטול ההטבות מצד המדינה) יוצר מצוקה חזקה בקרב אוכלוסיות רחבות וכבר שינתה מגמות עולמיות של הגירה בתוך היבשת, ליבשת ומימנה.
בכלל, טענת ארגוני העובדים, היא כי המשבר נגרם בעיקרו לא בגלל המגזר הציבורי המנופח ואף לא בגלל האבטלה הסמויה, גם אם אלו תרמו לניפוח החוב, אלא בגלל המגזר הפיננסי – ולכן החשבון צריך להיות מוגש אליו ולא ליפול רק על גב העובדים. וייתכן כי יש בדבריהם צדק, ברור כי נדרש שינוי, שכבר החל, בבירוקרטיה הענפה במדינות מסוימות וכן בצמצום הזכויות הניתנות לאזרחים, כמו גם אכיפה מוגברת על תשלום מיסים ומלחמה בשוק העבודה האפור (במיוחד במדינות כמו יוון). אך במקביל יש לפעול גם לגביית יתר מצד המערכות הפיננסיות, לדוגמה מערכת הבנקאות ביבשת משלמת אחוזי מס נמוכים ביחס למגזרים אחרים ובכלל.
קידום "מס רובין הוד" שזכה לתמיכה מצד הנציבות האירופית ויכול להכניס עשרות מיליארדים לקופות המדינות באיחוד האירופי כולו, אינו מיושם ומקודם בקצב ראוי ע"י ההנהגות והממשלות באירופה. אולי כעת, עם הפגנת הכוח הנוכחית של ארגוני העובדים ברחבי היבשת, מצב זה ישתנה. על כך רק ימים יצביעו… ובכל מקרה לפחות מסקנה אחת צריכה לצוף מכל הסיפור – קונפדרציית ארגוני העובדים האירופית הראתה כי ארגוני עובדים עדיין רלוונטיים גם בעידן הנוכחי כאשר הם בוחרים להשמיע את צעקתם של העובדים עצמם ואת המצוקות האמתיות של האזרחים אותן הם צריכים לייצג!