עובדת בהוצאת ספרים שפוטרה הגישה תביעה לבית הדין לעבודה בה היא טענה כי פוטרה בחוסר תום לב ומבלי שיערך לה שימוע, וכל זאת בעקבות חשיפת ליקויים.
עובדת במחלקת השיווק של הוצאה לאור (של ספרים אקדמיים) בירושלים שלחה, יחד עם עוד 4 עובדים, מכתב אנונימי ליועצת המשפטית של האוניברסיטה העברית. קבוצת העובדים התריעה על ליקויים חמורים וניגוד עניינים במנהל בעקבות מינוי מנכ"ל חדש.
לאחר שפוטרה מעבודתה, הגישה העובדת תביעה כנגד ההוצאה לאור בגין פיטורים שלא כדין בשל חשיפת מנהל לא תקין. סך הפיצויים שדרשה הגיע ל-203,000 ₪.
מההוצאה לאור נטען כי העובדת פוטרה בשל חוסר התאמה שבאה לידי ביטוי בהתנהגות אימפולסיבית ויחסי אנוש רעועים. בהתייחס לטענת העובדת כי לא נערך לה הליך שימוע לפני הפיטורים, נטען כי לעובדת היו שתי הזדמנויות לטעון טענותיה: האחת בפגישה שיזם המנכ"ל והשנייה בפגישה שיזמה התובעת, ועל כן יש לראות בפגישות אלה חלופה לשימוע.
שופטת בית הדין הארצי לעבודה בירושלים, אביטל רימון-קפלן, דחתה את הטענה לפיה העובדת פוטרה בעקבות חשיפת ליקויים, שכן מבין חמשת העובדים שניסחו את המכתב רק היא פוטרה. בנוסף, העובדת פוטרה מעבודתה רק כעבור 7 חודשים מיום שליחת המכתב, מה שמערער את טענת העובדת לקשר סיבתי ישיר בין האירועים.
השופטת רימון-קפלן פסקה כי העובדת איננה זכאית למעמד של 'עובד חושף שחיתות' שכן המכתב לא נשלח לגוף המוסמך לטפל בבעיות מנהלתיות, ולפיכך ספק אם ניתן לראות בו כמכתב חושף ליקויים "…כותבי המכתב האמינו, ובתום לב, כי בכך שכתבו ליועצת המשפטית של האוניברסיטה את המכתב- היה בכך משום התרעה על מנהל לא תקין, וכי אף מילאו את חובתם בעניין זה. אלא, שכאמור (…) לא פנו לגוף המוסמך אף לא בדרך של העתק המכתב. גם העובדה שפנו בעילום שם (ומבלי שניתן לחזור לכותבים ולברר בצורה רצינית את הטענות)- מעוררת תמיהות, שהרי מכתב בעילום שם (גם אם מדובר במקום עבודה קטן), אינו מאפשר בדיקה יסודית לצורך תיקון העוולה, ככל שהייתה", כתבה השופטת ופסקה: "לא כל מי שכותב מכתב המתריע על התנהלות לא תקנית זכאי לחסינות אוטומטית מפני פיטורים".
השופטת הרחיבה וציינה כי מתוך העדויות עולה כי התובעת הייתה עובדת מוערכת מבחינה מקצועית, אולם בעיות יחסי אנוש, שהתאפיינו בהתנהגות טמפרמנטית, העכירו את האווירה והיוו את העילה לפיטוריה.
לצד זאת, השופטת רימון-קפלן קבעה כי התובעת פוטרה שלא כדין היות שלא נערך לה שימוע. הפגישות בין העובדת למנכ"ל בשני המקרים שצוינו אינם מהווים חלופה לשימוע היות שבשני המקרים התובעת כלל לא ידעה שמדובר בשימוע ולא ניתנה לה כל הזדמנות להיערך בהתאם. על כן פסקה השופטת פיצויי בסך 25,000 ₪ לטובת התובעת.
