בית הדין האזורי לעבודה בחיפה פסק לטובת עובד שתבע את מעסיקו על הרעה בתנאים ודרש מעמד של מתפטר בדין מפוטר.
טכנאי שירות, שהועסק כ-11 שנים בחברה המספקת שירותי מיכון משרדי, הגיש את התפטרותו לאחר שהחברה הציבה דרישה חדשה בה הוא נתבקש לחתום על כתב ויתור שכלל הרעה מוחשית בתנאי העסקתו.
החברה, כפי שהצליח להוכיח העובד, ביקשה להרע את תנאי העסקתו בצורה של קיזוז בשכר ושינוי במדיניות בהטבת רכב החברה הצמוד שהיה חלק מתנאי עבודתו (על פי כתב הוויתור ה'דראקוני' כפי שהציגו בבית הדין, חויבו העובדים לחתום על מסמך לפיו הם מתחייבים לשלם עבור נזקים שיגרמו לרכב בהשתתפות עצמית). כמו כן, החברה לא עמדה בהתחייבותה להעלות את שכרו וכן הפרה את ההתחייבות כלפיו (בכתב ובעל פה) בדבר הפרשות לקרן פנסיה וגמול השתלמות.
העובד אף טען כי בעקבות סירובו לחתום על כתב הוויתור, שנועד להרע את מצבו באופן מוחשי, השתנה יחסה של הנהלת החברה כלפיו ולא נותרה לו ברירה אלא להגיש התפטרות.
החברה טענה מנגד כי העילה להתפטרות העובד הינה רצונו לעבור למקום עבודה אחר וכי הסיבות שהוא מנה (אי העלאת שכר ועוד) אינן נכללות בגדר מתפטר בדין מפוטר (כפי שקבוע בסעיף 11 א' לחוק פיצויי הפיטורין).
העובד פנה לעורך דין מטעמו שיבדוק את 'כתב הוויתור' וזה המליץ לו שלא לחתום אליו. במקביל, שלח עורך דינו מכתב להנהלת החברה בו הוא מבקש לתקן את נוסח ההתחייבות. החברה סירבה להכיל שינויים בכתב ההתחייבות והציבה לעובד תנאי – לחתום על ההתחייבות או לוותר על רכב חברה.
העובד, שהיה זקוק לרכב החברה (בין היתר לצורך ביצוע עבודתו), חתם על כתב הוויתור כשבתחתית העמוד הוא מוסיף כי חתימה זו מותנית בכפוף לטופס "הערות להתחייבות מקבל הרכב" אשר הוצע ונוסח על ידי עורך הדין שלו.
העובד אף הגדיל ואיגד 28 עובדים במטרה להתייצב מול ההנהלה כקבוצה ולדרוש ממנה לחזור בה מההרעה בתנאים. לטענת התובע, בעקבות התארגנות זו השתנה יחסה של ההנהלה כלפיו.
בית הדין לעבודה פסק כי תנאי ההתחייבות החדשים היוו הרעת תנאים מבחינת התובע וכנראה מבחינת יתר העובדים בחברה. בית הדין קבע כי מדובר בהרעת תנאים באופן אובייקטיבי, וזאת בשים לב לעובדה (שאינה שנויה במחלוקת) והיא כי שנות עבודתו בחברה, החזיק העובד ברכב "שכור" מטעם המעביד אך מעולם לא נדרש לשלם בגין נזק כלשהו שנגרם לרכב.
בית הדין פסק כי ככלל – המעסיק מנוע מלקזז סכומים משכרו של העובד אלא בגבולות הדין ובכלל זה בהתאם להוראות חוק הגנת השכר. בית הדין אף דחה את טענת החברה לפיה העובד בחר להתפטר וקבע כי העובד התפטר רק לאחר שניסה לשפר את מעמדו מול החברה אך נואש.
על כן, נפסקו לטובת העובד פיצויי פיטורין בסך 71,500 ₪, פדיון חופשה והבראה בסך 3,825 ₪, החזר ניכויים בגין 'השתתפות עצמית' בסך 716 ₪ והוצאות משפט בסך 6,000 ₪.
