עובד שמצליח להוכיח בבית הדין לעבודה כי חווה התעמרות בעבודה ומסיבה זו הוא התפטר, יכול להיות מוכר כמתפטר בדין מפוטר ולכן להיות זכאי לפיצויי פיטורים ושאר הזכויות המגיעות לו כמפוטר.
הסיבה לכך היא שכאשר קיים רקע של התעמרות, לא ניתן לחייב את העובד להמשיך לעבוד באותו מקום עבודה.
במקרה מסויים, עובדת תבעה את המעסיק שלה בטענה שהתעמר בה פעמים רבות. בין השאר הוא נהג לכנות אותה בשמות גנאי מול אנשים אחרים באופן שהשפיל אותה. בנוסף, תבעה העובדת את מעסיקיה בגין לשון הרע.
לטענת העובדת, גם שותפתו של המעסיק שניהלה עמו את החברה נהגה לשלוח לה הודעות שנוסחו בסגנון בוטה ופוגעני.
מכיוון שכך, תבעה העובדת את בעלי החברה ודרשה לקבל פיצויי פיטורים אף על פי שהתפטרה.
בעלי החברה הגישו תביעה נגדית כנגד העובד בטענה שהיא גרמה להם נזק כספי. לדבריהם, העובדת היא זו שחייבת להם כסף ולא להיפך.
לטענת בעלי החברה, במשך קרוב לחודש, העובדת לא התייצבה לעבודה, לא הודיעה על ההיעדרות, לא הסבירה את היעדרותה ואף התחמקה מניסיונות יצירת קשר של המעסיקים.
לדברי המעסיק, ההיעדרות הממושכת גרמה לנזקים כספיים לחברה והיוותה הפרה של הסכם העבודה.
המעסיק שלח לעובדת מכתב בו נכתב כי היעדרותה מהעבודה היא ללא אישור. לאחר מכן זימנו אותה המעסיקים לשימוע לפני פיטורים.
העובדת לא נכחה בשימוע ולכן הם הודיעו לה כי ויתרה על זכותה לשימוע. יום לאחר מכן הם קיבלו מכתב מהעובדת שבו היא הודיעה כי היא מתפטרת מתפקידה.
המעסיקים ציינו, כי הודעתה על ההתפטרות נעשתה ללא הודעה מראש, ולכן, לטענתם, העובדת צריכה לשלם להם דמי הודעה מוקדמת וכן לשלם עבור על הנזק הכספי שנגרם לעסק כתוצאה מעזיבתה הפתאומית.
בכתב התביעה ציינה העובדת כי היא היתה קורבן להתנהגות משפילה ומזלזלת מצד שני השותפים בעסק.
לדבריה, המעסיקים התעמרו בה, בין היתר על ידי כך שקראו לה בשמות גנאי ודיברו אליה בטון משפיל ובוטה בפני אחרים שנכחו במקום.
בנוגע להיעדרותה מהעבודה לפני ההתפטרות הסבירה העובדת כי היו לה אישורי מחלה עבור כל התאריכים שבהם נעדרה.
לטענתה, ממילא לא ניתן היה לזמן אותה לשימוע בעת שהיא היתה בחופשת מחלה, כך שלא ניתן להאשים אותה על שלא הגיעה לשימוע.
במהלך הדיונים בבית הדין הושמעו עדויות נוספות שתמכו בגרסתה, לפיה היא היתה קורבן להתעמרות מצד הבעלים.
הממונה על העובדת העיד כי היה ידוע שהעובדת מפחדת מהמעסיק, בין היתר בגלל התעמרותו בה.
עובדת אחרת בבית העסק העידה כי המעסיק התנהג בגסות גם כלפי עובדים אחרים, וכי פעמים רבות זרק חפצים בחלל החדר, צעק בקול רם ודיבר באופן בוטה ובצורה לא נעימה.
בנוסף הגישה העובדת לבית הדין תמלול של מסרונים ששלחה לה שותפתו של המעסיק.
בית הדין ציין, כי הטון של המסרונים הינו בוטה ולא מכבד תוך השמעת איומים.
בסיכומו של דבר פסק בית הדין לעבודה כי מדובר בהתפטרות בדין פיטורים, שכן, העובדת התפטרה על רקע התנהגות משפילה של המעסיק, ובנסיבות עבודה כאלה אי אפשר לדרוש מהעובדת להמשיך למלא את תפקידה.
מכיוון שכך, חייב בית הדין את המעסיקים לפצות את העובדת בסכום כולל של 94.707 אלף שקלים.
יתרה מכך, בית הדין דחה את התביעה שכנגד שהגיש המעסיק נגד העובדת בטענה לנזקים כספיים.
המעסיקים טענו אמנם כי בגלל היעדרותה של העובדת ותפקודה הלקוי הם הפסידו לקוחות רבים, דבר שהשפיע לרעה על הכנסות העסק.
אלא שלדברי בית הדין, לא הובאו כל ראיות שהוכיחו נזקים אלה, וגם לא הובאו ראיות לקשר בין הנזק לכאורה לבין התנהלותה של העובדת.
בית הדין לעבודה פסק כל על המעסיקים לשלם לעובדת פיצויי הפיטורים המגיעים לה, גמול עבור שעות נוספות, הפרשות לפנסיה והפרשות פדיון חופשה.
להלן סכומי הפיצויים שהטיל בית הדין על המעסיק לשלם לעובדת:
1 סכום פיצויי הפיטורים שעל המעסיק לשלם לעובדת הינו 56,472 שקלים.
2 בנוסף, עליו לשלם לה 11,571 שקלים כגמול עבור שעות נוספות.
3 כמו כן על המעסיק לשלם לעובדת בגין הפרשי הפקדות לפנסיה, סכום של 13,634 שקלים.
4 עוד פסק בית הדין כי תובעת זכאית להפרשים בגין פדיון חופשה בסכום של 5,222 שקלים.
5 כמו כן פסק בית הדין כי המעסיק ישלם לעובדת הפרשי שכר בסכום של 7,808 שקלים.
וכך פסק בית הדין לגבי הפרשי השכר: "נדמה כי החברה עשתה בתלוש השכר האחרון של התובעת, ככל העולה על רוחה. על כן, הניכוי שבוצע בשכר […] מבוטל על ידינו, משנעשה בניגוד להוראות סעיף 25 לחוק הגנת השכר".
מכיוון שכך, כאמור, פסק בית הדין כי עבור הפרשי שכר של החודש האחרון לעבודתה, על המעסיק לשלם לעובדת סכום של 7,808 שקלים.
תביעתה של העובדת בגין לשון הרע נדחתה.
בנוסף, בית הדין הטיל על המעסיק לשלם לעובדת הוצאות משפט בסכום של 10 אלפים שקלים. אבל מכיוון שתביעת לשון הרע נדחתה, נספק כי על העובדת לשלם למעסיק הוצאות משפט בסכום של 4,000 שקלים. כלומר על המעסיק לשלם לעובדת סכום נטו של 6,000 שקלים עבור הוצאות משפט.
