סייעת בגני ילדים במועצת קציר-חריש פוטרה בעקבות קיצוצים. ועד העובדים התנגד לפיטורים ופעל להשבתה לעבודה. הוועד פנה לגזבר המועצה והפעיל עליו לחץ על מנת לסייע לה ואכן היא הוחזרה לעבודה.
כעבור זמן מה יצאה הסייעת לחופשה ועם חזרתה נאמר לה שהיא מפוטרת. הסייעת פנתה לבית הדין לעבודה בחיפה בתביעה כנגד המועצה המקומית קציר-חריש בגין פיטורים בחוסר תום לב. לטענתה, לקראת הפיטורים בפעם הראשונה נערך לה שימוע ואילו בפעם השנייה לא. הסייעת טענה שעם חזרתה מחופשה, הודיעה לה מנהלת החינוך של המועצה על הכוונה לפטר אותו מבלי לערוך לה הליך שימוע תקין. לטענתה, השימוע שנערך לה בפעם הראשונה שפוטרה אינו תקף כי חלו שינוי בנסיבות וכי ועד העובדים למעשה ביטל את הליך הפיטורים.
במסגרת התביעה דרשה העובדת כי בית הדין לעבודה יחייב את המועצה בפיצויי פיטורים, תוספת לפיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, הפרשי שכר ועגמת נפש בסך של 140,000 ₪.
מועצת קציר חריש טענה מנגד כי פיטורי הסייעת נבעו מצמצומי כוח אדם בגני הילדים. מהמועצה נטען כי לא היה כל ספק בנוגע לכוונה לפטרה על רקע זה וכי כל שהובטח לסייעת הוא שבמידת הצורך היא תעבוד כממלאת מקום. נציגי המועצה טענו שהכוונה לפטר את הסייעת נבעה משיקולים ענייניים וכי אין בסמכותו של ועד העובדים לבטל את המהלך לכן השימוע שנערך בפעם הראשון תקף.
השופטת איטה קציר קיבלה את תביעת הסייעת באופן חלקי. בפסק הדין נקבע כי פיטורי התובעת היו כדין, משום שהתערבות ועד העובדים בתהליך הפיטורים לא שינתה את הנסיבות ולכן לא היה צורך בקיום שימוע נוסף. אך יחד עם זאת, השופטת פסקה כי המשך העסקת הסייעת בגן לאחר ההודעה הראשונה על הפיטורים, מבלי שהובהר לה באופן חד משמעי,על שינוי תנאי העסקה – מהווים חוסר תום לב. השופטת ציינה כי מעסיק (ועל אחת כמה וכמה מעסיק ציבורי) צריך לנהוג בעובד בתום לב ובשקיפות מקסימלית במקרה מסוג זה.
לפיכך פסקה השופטת קציר לטובת הסייעת 25,000 ₪ בגין התנהגות חסרת תום לב והוצאות משפט בסך 5,000 ₪.
