תשלום נסיעות לעובד
ארגונים רבים, בעיקר ארגונים מרושתים להם פעילות בכמה מוקדים ברחבי הארץ, שומרים לעצמם את הזכות לנייד עובדים מסניף לסניף מידי פעם לפי הצורך. בעוד שזכות זו עומדת לרשות החברה, בית הדין לעבודה פסק כי במקרים בהם העובד נדרש להגיע לסניפים מרוחקים, המעסיק יפצה אותו על זמן נסיעה ממושך כאילו מדובר בשעות עבודה לכל דבר ועניין.
האם הנסיעה לעבודה יכולה להיחשב כעבודה בפני עצמה?
בית הדין לעבודה התבקש לדון בסוגיה זו במסגרת תביעתו של עובד. העובד שעסק בהדרכה ואימון דיילות בחברה המייצרת מוצרי קוסמטיקה, נדרש להגיע במסגרת תפקידו לסניפים רבים בארץ. מסגרת זו חייבה אותו להגיע לסניפים רבים בהם מתקיימת פעילות של החברה, לצורך הדרכה ופיקוח, וזה אומר שהיה עליו להתייצב בסניפים קרובים אך גם מרוחקים ממקום מגוריו.
לאחר שפוטר מעבודתו, הגיש העובד תביעה בה הוא דורש פיצויים על שעות הנסיעה לסניפים מרוחקים מביתו (בראשון לציון). העובד דרש שישולמו לו הפרשי שעות עבודה נוספות. חברת הקוסמטיקה שהעסיקה אותו טענה מנגד כי לא ניתן לחשב את שעות הנסיעה כשעות נוספות שכן לא יכלה לפקח על שעות הנסיעה שלו. כמו כן, חברת הקוסמטיקה טענה כי במסגרת עבודה הוא נדרש להגיע לסניפים שבהם מתקיימת פעילות כך שאין מדובר בשעות נוספות אלה בעבודה הלכה למעשה כפי שהיא הוגדרה.
בית הדין לעבודה בחן את הסוגיות הבאות: 1. האם המעסיק יכול וצריך היה לפקח על שעות הנסיעה של העובד לסניפים מרוחקים? 2. האם חובה על המעסיק לתגמל את העובד בשעות עבודה נוספת על פי חוק שעות נוספות?
בית הדין לעבודה פסק כי במקרה זה המעסיק היה יכול לפקח על שעות הנסיעה של העובד מביתו בראשון לציון לסניפים המרוחקים לצורך מילוי תפקידו. בית הדין פסק כי המעסיק יכול היה לעקוב אחר שעות הנסיעה של העובד ללא כל קושי באמצעות: שיחות טלפון, חיבור רכב החברה שבו נהג העובד למערכת "איתורן" וכן באמצעות דיווח מסלולי נסיעה בכביש שש.
בית הדין פסק כי חל על העובד חוק שעות עבודה ומנוחה ובעוד שזמן הנסיעה של עובד למקום עבודה איננו נחשב לעבודה בפועל, מקרה זה הינו יוצא דופן. העובד הצליח להוכיח כי הוא נדרש לנסוע ברכב החברה שעות מרובות לסניפים מרוחקים לצורך העבודה כשהוא מבצע שיחות טלפון מטעם העבודה והוא זמין לענייני עבודה מהרגע שהוא יוצא מפתח ביתו. העובד הצליח להוכיח כי הוא נהג לקיים שיחות עבודה עם הדיילות בעודו נוהג מביתו לסניפים השונים ובחזרה לביתו, מה שהפך את הנהיגה למקום העבודה – לעבודה בפני עצמה.
בית הדין: הדרך ארוכה, העבודה מרובה – המעסיק ישלם!
בית הדין לעבודה השתכנע כי במועדים בהם נהג העובד לסניפים מרוחקים (דוגמת עפולה, ראש פינה, נצרת עילית, חיפה וכיו"ב), הוא עבד שעות מרובות עבור החברה ללא ששולם לו תגמול הולם. אשר על כן, המעסיק ישלם לעובד עבור שעות נסיעה ליעדים המרוחקים בכל יום שבו נרשמה נסיעה ארוכה, על פי זמני נסיעה משוערים. במקביל, בית הדין לעבודה פסק כי במועדים שבהם העובד נהג לסניפים במרכז הארץ, המקורבים למקום מגוריו, המעסיק לא ישלם לו עבור שעות נסיעה.
יודגש כי פסק דין זה ניתן במסגרת פסיקה אזורית ולא בפסיקה ארצית מחייבת אולם ניתן ללמוד מכך על נטייתו של בית הדין לעבודה ללכת לקראת העובד במקרים "חריגים".
יום עיון בנושא דיני עבודה – חובות המעסיק יערך ב-11.6.14. לחצו כאן לפרטים נוספים
