תוצאת תיקו בתביעות הדדיות של מעסיק ועובדו לשעבר

עובד שהוריד למחשבו האישי מאגר מידע הכולל רשימת לקוחות, עשה מעשה הנחשב להפרת חובות האמון ותום הלב, כך פסק לאחרונה בית הדין לעבודה.

בית הדין קבע, כי המקרה שנדון, מצדיק לחייב את העובד לפצות את המעסיק בסכום של 15 אלף שקלים, אך אין לשלול את פיצויי הפיטורים שלו.

עוד קבע בית הדין לעבודה, כי המעסיק לא הוכיח כי בידיו רשימת לקוחות המהווה סוד מסחרי הראוי להגנה.

כמו כן פסק בית הדין, כי העובד זכאי לפיצוי בגין אי מסירת הודעה ולפיצוי בגין פיטורים שלא כדין בהיעדר שימוע.

פרטי המקרה: החברה תבעה עובד לשעבר בשל פיצוי בגין גניבת סודות מסחריים, השבת כספים שהושגו באמצעותה של גניבת סודות אלה, פיצוי כספי בגין הפרת הסכם העסקה, מעילה באמון החברה, ושלילת פיצויי פיטורים בגין גניבת קניין החברה. כמו כן ביקשה החברה להטיל צווי מניעה קבועים וצו למתן חשבונות.

העובד לשעבר תבע את החברה לפיצוי בגין הוצאת דיבה, לשון הרע ופגיעה בפרטיות, לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין, לפיצוי בגין אי מסירת הודעה לעובד, וכן בקשה להטלת צו שחרור קופות פנסיה ו\או גמל.

בית הדין האזורי לעבודה בחלקן ופסק כך: החברה טענה שהעובד הוריד למחשבו האישי קובץ מחשב של בסיס הנתונים במערכת שלה.

לטענתה, קובץ זה הינו מאגר מידע סודי הכולל רשימת לקוחות. בית הדין לעבודה  דן בשאלה האם רשימת הלקוחות של החברה מהווה סוד מסחרי.

בית הדין ציין, כי מאחר שהחברה טוענת כי רשימת הלקוחות שלה היא סוד מסחרי, עליה להוכיח כי היא נקטה באמצעים סבירים במטרה להבטיח את שמירתו.

בנוסף, קבע בית הדין כי על החברה להוכיח כי רשימת הלקוחות מאופיינת ברובה בלקוחות פוטנציאליים, כך שפנייה ללקוחות תניב בהכרח עסקאות, וכי יש יתרון בקבלתה מן המוכן.

כאמור, בית הדין לעבודה פסק, כי החברה לא הצליחה להוכיח שרשימה זו הינה סוד וכי היה כאן גזל של סוד מסחרי.

העובד הוריד קבצי מידע מתוך מערכת של החברה, לצורך הכנת מצגת לקראת תפקידו הבא בחברה אחרת. מצגת זו מכילה פרטים יבשים לגבי ביצועיו של העובד הספציפי ולא פרטים מרשימת הלקוחות.

לא הוכח כי העובד עשה שימוש ברשימת הלקוחות בעת עבודתו בחברה שאליה עבר, ולא הוכח כי הפיק תועלת כלכלית מהעברת רשימת הלקוחות לצד שלישי.

כמו כן, פסק בית הדין, כי לא הוכח שהחברה שאליה עבר העובד פנתה לחלק מלקוחותיה של החברה שתבעה, המופיעים ברשימת הלקוחות, ולא הוכח כי בעזרת רשימת לקוחות זו, הצליחה החברה שאליה עבר העובד, לסגור עסקאות חדשות.

זאת ועוד, בית הדין קבע כי החברה שתבעה לא הוכיחה כי העובד חתם על הסכם שיש בו תנאים המחייבים אותו בשמירה על סודיות.

לכן, אין לראות בעובד כמי שהפר הסכם העסקה או התחייבות חוזית כלשהי כלפי המעסיק. עם זאת, קבע בית הדין, כי העובדה שהעובד לא חתם על הסכם העסקה הכולל תנאים המחייבים אותו בשמירה על סודיות, אינה פוטרת אותו מלנהוג בהגינות וביושרה כלפי המעסיק.

אין חולק על כך שהעובד הוריד קבצים אל מחשבו הפרטי. עם זאת, מכיוון שלא עלה בידי החברה להוכיח כי המידע שהעובד הוריד מהווה מידע סודי, הוחלט לדחות את טענת המעסיק לגזל סוד מסחרי.

כמו כן, החברה שתבעה, לא הוכיחה כי נגרם לה נזק כתוצאה מתפיסת רשימת הלקוחות במחשבו של העובד על ידי כונס נכסים שהגיע לביתו.

ועל כן פסק בית הדין, כי פרט להפרת האמון המיוחד שניתן בעובד במסגרת תפקידו בחברה, לא הוכחו שאר הנסיבות שנטענו על ידי המעסיק.

בסיכומו של דבר פסק בית הדין, כי אין לראות ברשימת הלקוחות סוד מסחרי, לא הוכח שהעובד העביר את המידע לגורם שלישי לרבות לחברה בה עבר לעבוד, ולא הוכח כי הוא עשה שימוש או הפיק כל תועלת כלכלית ממידע זה.

עם זאת, בדרך בה פעל העובד, בהעברת רשימת הלקוחות למחשבו הפרטי במהלך עבודתו אצל המעסיק, התנהג העובד שלא כמצופה מעובד והפר את האמון המיוחד שנתנה בו החברה ככלל, ואת חובת האמון שעובד חב לפי מעסיקו בפרט.

לאור כל זאת נפסק כי העובד ישלם לחברה פיצוי בסכום של 15 אלף שקלים בגין הפרת חובת הנאמנות. עם זאת, פסק בית הדין, כי לא נפל בהתנהגות העובד פגם המצדיק סנקציה קיצונית של שלילת פיצוי פיטורים בגין העברת הקבצים למחשבו, פעולה שבגינה חויב בתשלום פיצוי.

אשר לתביעת העובד את המעסיק, בית הדין פסק כי בהליך פיטורי העובד נפלו הפגמים הבאים:

1 אי מסירת מכתב זימון לשימוע לפחות יומיים לפני מועדו.

2 אי העלאה במכתב זימון לשימוע, את כל הסיבות שבגללן נשקלת סיום העסקתו.

3 אי מסירת פרוטוקול משיחת השימוע לעובד לאחר קיומה.

בגין פגמים אלה, פסק בית הדין, יפצה המעסיק את העובד לשעבר בסכום של 10 אלפים שקל. בנוסף, נפסק כי העובד זכאי לפיצוי בסכום של 5,000 שקל בשל אי מסירת הודעה.

בנוגע לתביעת לשון הרע פסק בית הדין כי העובד לא עמד בנטל להוכיח כי מנכ"ל החברה השתמש בביטוי 'גנב' ביחס אליו בישיבת צוות, ולכן תביעתו בגין לשון הרע נדחתה. גם טענת העובד כי החברה פגעה בפרטיותו בניגוד לדין, נדחתה.

אף אחד מהצדדים לא חוייב בהוצאות משפט ושכר טרחת עורכי הדין.