השביתה הכללית שהכריז עליה לאחרונה יו"ר ההסתדרות עופר עיני, עשויה להוות מבחן כוח חשוב לארגון העובדים הגדול במדינה, אך לא רק כלפי הממשלה, אלא וזה חשוב יותר – כלפי ציבור העובדים. מזה חודשים אנו ערים לתופעה חדשה לחלוטין ביחסי העבודה בישראל, כאשר ועדי עובדים רבים במשק, המסונפים להסתדרות, אינם נתפשים על ידי העובדים כמייצגים אותם. בכמה מקרים בולטים לא הססו עובדים לעזוב את הארגון היציג או לפעול בניגוד לעמדתו.
תחילתה של התופעה החדשה במרץ 2011, כאשר קבוצה של עובדים סוציאליים לא קבלה את עמדת הוועד המייצג של הארגון ולא הססו להפגין במהלך המשא ומתן אותו ניהל ועד העובדים הסוציאליים, מחוץ לכותלי בית הדין לעבודה ומחוץ לבניין ההסתדרות. למעלה משליש מעובדי המפעל "חיפה כימיקלים" לא הססו לעזוב את ההסתדרות במהלך השביתה שקיימו ולעבור לארגון המתחרה "כוח לעובדים". לאחרונה מאות מתמחים ברפואה סרבו לקבל את הסיכום שהושג בין יו"ר ההסתדרות הרפואית ומשרד האוצר וחתמו על מכתבי התפטרות אישיים. אליהם הצטרפו מאות רופאים בכירים במערכת הבריאות בישראל אשר הקימו ארגון עובדים מחוץ להסתדרות הרפואית בישראל – עד כה הארגון היציג של הרופאים שניהל במשך חודשים ארוכים משא ומתן עם האוצר.
לתופעה ההולכת ומתפשטת בישראל מספר סיבות. בין השאר תחושות נתק בין קבוצות עובדים לבין הוועד המייצג אותם בשל העדר תקשורת שוטפת בין השניים. ראשי וועדים של ארגונים גדולים מתוגמלים בשכר מלא על מילוי תפקידים והפכו זה מכבר לממסד בפני עצמו, אשר במקרים רבים הינו בעל אינטרסים משל עצמו שלא תמיד יעלו בקנה אחד עם טובת העובדים, אותם הוא אמור לייצג. בנוסף, לעיתים קרובות הוועדים נוטים להגן על תביעות שכר של קבוצות עובדים וותיקות יותר בארגון, אליהן משתייכים רוב חברי הוועד.
[adrotate banner="27"] החיכוך המתמיד בין נציגי העובדים הממוסדים לבין נציגי האוצר, הופך אותם לעיתים לפשרנים יותר ומיליטנטים פחות, בכל הקשור ל- ניהול משא ומתן על השכר, גובהו וההטבות הנלוות אליהם. יש הטוענים כי אילו נציגי הרופאים למשא ומתן עם האוצר היו עוסקים ביום יום במקצוע הרפואה – אזי ספק רב אם היו חותמים על הסכם המחייב את הרופאים לחתום על כרטיס בכניסה וביציאה מן העבודה, כאילו היו פועלי טקסטיל בקוו יצור.
ייצוג עצמאי של ארגוני עובדים הוא נתון בו יצטרכו להתחשב בעתיד מעסיקים, המנהלים משא ומתן קיבוצי עם כלל העובדים בארגון. הנחת היסוד כי ניתן לסגור הסכם עם הוועד, בידיעה מראש כי בכוחו לאכוף את התנאים על קבוצות עובדים סרבניות אינה תקפה עוד.
מעסיקים מפוכחים יצטרכו לראות ולבחון את האינטרסים של כלל קבוצות העובדים בארגון, אף של אלו אשר אינן מיוצגות על ידי הוועד. זאת מתוך ראייה רחבה יותר הרוצה להבטיח שקט תעשייתי ורצון לקיים יחסי עבודה תקינים עם כלל העובדים.
זה נכון גם ברמת המיקרו – בארגונים קטנים יותר בהם קיימות נציגויות עובדים בלתי פורמאליות, ראוי כי האחראים בארגון על ניהול משא ומתן עם עובדים – כמו מנהלי כספים או מנהלי משאבי אנוש, יכירו בתופעה החדשה, אשר יש להניח כי תלך ותחלחל גם לארגון שלהם.
