בית הדין האיזורי לעבודה חייב לאחרונה עובד בחברה מסויימת לשלם לחברה פיצוי בסכום של 150 אלף שקלים בשל הפרת הסכם העסקתו והפרת חובת הנאמנות ותום הלב. בנוסף, עליו לשלם לחברה את שווי המחשב הנייד שלו בסכום של 11 אלף שקלים.
כמו כן פסק בית הדין כי העובד ישלם למעסיק הוצאות משפט בסכום של 35 אלף שקלים.
עוד פסק בית הדין האיזורי לעבודה, כי בנסיבות העניין, העובד אינו זכאי לתשלום פיצויי פיטורים ולשחרור כספים שהצטברו לזכותו על חשבון פיצויי פיטורים בביטוח הפנסיוני, וכי החברה זכאית לשחרור כספים אלה לטובתה.
עם זאת העובד כן זכאי לשחרור כספי גמל עובד וגמל מעסיק, וכספי קרן ההשתלמות.
פרטי המקרה: העובד היה בתפקיד מנהל מכירות של מוצרי יצרן אחד בלבד, שאותו יצג המעסיק בישראל באופן בלעדי.
המעסיק תבע עובד לשעבר ואת החברות שבבעלותו. במסגרת התביעה דרש המעסיק שהעובד יחזיר חלק משכר העבודה שקיבל שלא כדין, ובמרמה, במהלך תקופת העסקתו.
בנוסף דרשה החברה שהעובד ישלם לה פיצוי בגין הפרת הוראות הסכם העסקה וחובת הנאמנות ותום לב, פיצויים בגין מניעת רווחים, פיצוי בשל פגיעה במוניטין ופיצוי בשל הפרת חוזה, החזר שווי שימוש בציוד החברה והחזר שווי מחשב נייד.
עוד תבעה החברה מתן סעד הצהרתי הקובע כי העובד לא זכאי לפיצויי פיטורים ולסכומים שהצטברו על חשבון פיצויים בביטוח הפנסיוני שלו, למרות סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים. החברה תבעה להשיב לה כספים אלו.
העובד הגיש תביעה שכנגד, בתביעה לתשלום פיצויי פיטורים, פיצוי בגין התעמרות ופיצוי בגין פגיעה בפרטיות.
בית הדין האזורי לעבודה קיבל את תביעה המעסיק (החברה) כנגד העובד בחלקה, דחה את התביעה כנגד החברות שבבעלותו של העובד ודחה את התביעה שכנגד (שהגיש העובד) ופסק כך:
בית הדין פסק, כי העובד הועסק על ידי החברה ומשכך היה מחויב בחובות תום הלב וההגינות הנדרשות מעובד כלפי המעסיק.
עוד פסק בית הדין האיזורי לעבודה, כי העובד הפר את הסכם ההעסקה, באופן בוטה לרבות את חובת תום הלב וההגינות שחלה עליו במסגרת יחסי עבודה עם החברה, והשתמש במידע פנימי של החברה, המגיע עד כדי שימוש חסר תום לב ופגיעה במעסיק, תוך שהיה מצוי בניגוד עניינים ותחרות מול החברה וגרם לה נזקים.
למעסיק היתה בלעדיות במכירת מוצרי חברה מסוימת. תפקידו של העובד היה למקסם את הפעילות מול חברה זו.
המעסיק הצליח להוכיח כי העובד פעל תוך הפרת חובת תום הלב וההגינות כלפיו. כמו כן המעסיק הצליח להוכיח כי העובד הקים את החברות שבבעלותו, בזמן שבו עבד בחברה (של המעסיק), כאשר התקיימו יחסי עובד מעסיק, וכל זאת ללא אישור או יידוע של המעסיק.
יתרה מכך, החברות שבבעלותו של העובד נמצאות בניגוד עניינים ותחרות מול המעסיק. העובד הסתיר במכוון מהמעסיק את פעילותו ופעילות החברות שבבעלותו, תוך שימוש בשם פיקטיבי כדי להסתיר את העובדה שהוא זה שעומד מאחורי פעילות החברות שלו.
בית הדין האיזורי לעבודה קבע, כי העובד הוא זה שביצע את הפעילות של החברות שבבעלותו, תוך כדי עבודתו עבור המעסיק תוך גזילת זמן מהמעסיק (פעל לטובת החברות שלו בשעות העבודה שלו אצל המעסיק), זמן בו אמור היה לפעול עבור המעסיק ולפתח את עיסוקיו תוך מקסום רווחי המעסיק ולא את רווחיו שלו על חשבון המעסיק.
עוד קבע בית הדין, כי העובד השתמש בכלים ובפלטפורמה שסופקה לו על ידי החברה שהיו אמורים להיות עבורו לצורך פעילות החברה בלבד, בחוסר תום לב, לצורך פעילות הנתבעות ולצרכיו שלו.
מאחר שהחברות שהקים העובד מתחרות בחברה של המעסיק, הסב העובד לקוחות קיימים או פוטנציאליים של החברה אל פעילות החברות שבבעלותו, לצורך מקסום רווחיו וכפועל יוצא מכך פגע בהכנסות החברה.
לדברי בית הדין, פעילותו של העובד כללה, בין היתר, מכירת רכיבים של היצרן שמיוצג על ידי המעסיק, באמצעות אחת החברות שבבעלותו וקבלת עמלה על כך, תוך מניעת עמלה זו, או גבוהה יותר, מהחברה עצמה (המעסיק).
מכיוון שכך, פסק בית הדין, פתיחת החברות שבבעלות העובד, ופעילותן באמצעות העובד, מהווה הפרה של הסכם העסקתו והפרה של חובותיו על פי דין כעובד שאמור לפעול בתום לב, הגינות, אמון ונאמנות כלפי מעסיקו.
הוכח שהעובד ניצל את ההזדמנויות העסקיות להן התוודע ובהן היה מעורב עקב עבודתו לצורך לקיחתן מהחברה (המעסיקה אותו) והעברתן של הזדמנויות אלה לחברה שבבעלותו.
לאור כל זאת פסק בית הדין האיזורי לעבודה כי העובד ישלם למעסיק, בגין התנהלותו בחוסר תום לב והפרת חובת האמון והנאמנות, סכום של 150 אלף שקלים.
עם זאת, פסק בית הדין האיזורי לעבודה, אין לחייב את העובד בהשבת שכר, מאחר שלא הוכח מה היקף הפעילות של המעסיק, שנפגע, ולא הוכח כי העובד לא ביצע את כלל המטלות שהוטלו עליו במסגרת עבודתו.
התביעה להשבת שווי שימוש ברכוש החברה נדחתה בהעדר הוכחה, למעט החזר שווי מחשב נייד אותו הטיל בית הדין להחזיר לחברה.
גם התביעה לפיצוי בגין הפרת חוזה ומניעת רווח, התביעה לפגיעה במוניטין ולשון הרע נדחו בהעדר הוכחה.
בנוגע לפיצויי פיטורים פסק בית הדין האיזורי לעבודה כך: נסיבות ענייננו מצדיקות לשלול מהעובד את מלוא פיצויי הפיטורים, לרבות אי שחרור, או השבת כספי הפיצויים שהחברה הפקידה לו בקופה בביטוח מנהלים ו\או קרן פנסיה.
עם זאת, כספי 'גמל עובד' ו'גמל מעסיק' יועברו לנתבע וכך גם כספי קרן ההשתלמות.
בנוגע לתביעת העובד כנגד המעסיק, פסק בית הדין האיזורי לעבודה, כי התביעה להתעמרות נדחתה בהעדר הוכחה. כן נדחתה התביעה שעניינה פגיעה בפרטיות.
לדברי בית הדין, תיבת הדואר האלקטרוני של העובד אצל המעסיק היא תיבה מקצועית שניתנה לו על ידי החברה לצרכי עבודה.
העובד ידע שהמעסיק יכול להיכנס לתיבה זו ומשכך נתן הסכמה לכך. החברה לא פגעה בפרטיות העובד ואין לפסול את המסמכים שהוצגו בהליך.
גם אם היה מדובר בתכתובות אישיות, התקיים אצל החברה חשש להתקיימות נסיבות חריגות שמצדיקות חדירה לתכתובות בתיבה.
ברגע שהתקבלו רכיבי פיצוי שקשורים רק למערכת היחסים בין החברה לנתבע, אין לחייב את החברות שבבעלות העובד בחיובים אלו.
